תקשורת בין גוף ונפשזאת טיוטה נא לשלוח לי למאייל טעויות שתמצאו תוכן פרק קודם
אדם בעל יכולת למודעות עצמית. מה זה חיים? זהו מאמץ תמידי להישאר בחיים. המטרה העיקרית של החיים היא לשמר ולשחזר תנאים להמשכיותם. אדם באינטראקציה עם הסביבה ובמגע איתה, כפי שחושבים פילוסופים הודים, עושה זאת באמצעות מחשבה, פעולה וגוף. המושג "תקשורת" משמעותו החלפת מידע. "כול ידע אפשר להעביר בעזרת סימנים והיגיון, באמצעות ניסוח המחשבה והשמעתה, בהשערה שכול אדם המקבל את המידע הזה, יכול לשחזר אותו." (מפה פסיכולוגית של הדרך) מה שמועבר מאדם לאדם ומשפיע על המצב שלהם תוך כדי הרחבת האופציות של הקולט זהו מידע. ר. טגור אמר: "אמת היא דיאלוג פתוח, שבאידיאל מאפשר השגת הבנה הדדית ושלום בין תודעה אוניברסאלית אנושית ותודעה של הפרט, המביעה דעה כזאת או אחרת." (זמן, כאוס, קוונט) תקשרת מילולית היא תקשורת באמצעות השפה, לא סתם חשבו היוונים ש"ברבר"- הוא אדם ללא שפה. בדרך כלל אנשים רוצים להבין אחד את השני בעזרת דו-שיח, ומעבירים מהות המחשבה בעזרת השפה. אולם באמצעות השפה אפשר להסתיר את המחשבה בכוונה או בלי כוונה (מחשבה שנאמרה היא שקר). לכן ,יחד עם הופעת השפה הופיעה בעיה של אמינות. גם במסר אמיתי ושקרי משתמשים באותם מילים. מי שמקבל את המידע חייב להיות בעל יכולת לסנן מידע תקף ממידע לא תקף, לפעמים זה פשוט ניסיון חיים או ידיעת החוקים. כדי להימנע מטעויות גורליות אדם צריך להבין את מהות הנאמר, זאת משימה שכול אחד מאתנו מבצע אותה לבד. כמובן ,שזה תלוי ברמת האינטלקט, איכות התקשורת עם הסביבה וגורל. איכות תקשורת בין אישית תלויה: יוגה הודית קלאסית ,זוהי טכנולוגיה של בניית תקשורת בין "האני" עם הגוף, וחלק בלתי מודע של התודעה זהו תרגול שאי אפשר לקבל ידע עליו ישירות, ולא ניתן להעבירו בעזרת המילים. מילים הם רק צליל שמתמלא במשמעות על ידי הפעולה. כאשר בתהליך כלשהו ידע מוקדם מוכח כנכון וברור, אנו מתחילים להבין אמת מלאה (ביחס לפעילות זו). האמת היא תמיד יחידה, אולם יש דרכים רבים אליה, כי כול אחד לומד וצובר ניסיון בדרך שלו. הפופולאריות הרבה של היוגה היום, מצריכה בדיקת איכות השירות המוצע בתחום. ביקור בשיעורים מצריך השקעה של כסף, מאמץ וזמן, אולם את התוצאות לא רואים מיד. אפילו אם אדם רואה שמשהו לא הולך כשורה, מישהו כבר הספיק להרוויח עליו. מידע אמיתי ומועיל מונע פעולות חסרות משמעות ונזק, מגלה חוקים והגבלות .אך מידע לא תקף, נותן תקוות שווא. יסוד לציוויליזציה היא צורה מיוחדת של צבירה ושמירת ידע וגישה אליו ללא תלות בזמן. חלק מהפסיכו (נפש) הנקראת-אישיות אחראית על תקשורת מיוחדת - השפה. מהרגע שאדם אמר לעצמו "אני" "הפסיכו" התחלק לשניים. מודע ולא מודע, כיום איכות התקשורת בין שניהם טעונה שיפור רב. לתודעה הכללית שטמונה בלא מודע, אין יכולת "להתקשר" לאישיות עצמה, אשר שקועה בזרם פעולות אין סופיות, במטרה לספק רצונות אין סופיים המוקרנים מהחברה. הכרה, זהו מבנה נוקשה, אולם נוקשות זו ,שנועדה להגביל חופש פעולה שומרת גם על היציבות שלה. לצורך שמירה על איזון פסיכוסומאטי התנהגות לא מודעת צריכה להיות מוחלפת לפי הצורך בהתנהגות אינסטינקטיבית. כנראה שבתפקיד זה בעבר שיחקו טקסים וכיום משחקים סמים ואלכוהול. הפסיכו הלא מאוזן מייצר אי רציונאליות בעצמו (התנהגות מוזרה, מחלות נפשיות, מצבים גבוליים) או לוקחת אותה מבחוץ (אגדות, מדע בדיוני, אזוטריקה). "התודעה היא השתקפות של המוח לאמצעים ודרכים להשגת המטרות של סיפוק צרכים, כאשר מידע על אמצעים אלו יכול להימסר לחברים אחרים של החברה" (מוח, אמוציות, צרכים, התנהגות) אם הגוף הוא קליפה שמאפשרת את מנגנון החיים אז ההכרה היא "קליפה" של הפסיכו. כאשר הגוף מאומץ יותר מדי הוא מאותת על כך בסימנים שלא ניתן להתעלם מהם הרבה זמן. הלא מודע בעל ידע ותמונת מצב מלאה, אולם אינו שולט בהתנהגות, ההכרה שולטת בגוף והתנהלותו, ללא תמונת מצב מלאה. ללא מגע ותקשורת טובה ביניהם אין השתקפות תקינה של המציאות. ככול שאנו שקועים בתהליך אין סופי של סיפוק רצונות, כך גם הרסניות תוצאותיו. חלק אינו יכול להבין תמונה מלאה. התנהגות ה"אני" מזכירה התנהגות גידול סרטני כאשר התא "המשוגע" מאבד תמונת מצב כללי ומתחיל להתחלק ללא מעצורים ומת בסופו של דבר יחד עם הגוף. כדי להגיע להרמוניה צריך ליצור תנאים כדי שהלא מודע והתודעה יהיו בתקשורת מיטבית בינהם. סוגי התקשורת: המאבק בין ציוויליזציה וטבע זהו סיפור טרגי של השמדת הטבע הנקרא "שינוי הטבע" לפי האינטרסים של המין האנושי. כמענה, הטבע יוצר תגובות פיצוי נוראיות: "אם נשתמש בשפה של סינרגטיקה מודרנית, אז הביוספרה וחברה הגיעו לפיסגת החמרה שאחריה אמור להיות משבר עם תוצאות לא ידועות." התודעה-חברה. תקשורת של הפרט עם הסובבים אותו בעזרת שפה וטקסט. התודעה-התודעה. חשיבה ומודעות, דו שיח של הפרט עם ניסיון העבר שלו, (חשיבה על העבר, ניתוח דברים שקרו, פנטזיות וכ"ו) עבודה עם הזיכרונות. התודעה-גוף. צלילת "האני" אל תוך מעמקי הפסיכו ,דורשת הפסקת כול אקטיביות פיזית ואם היא משולבת איתה, אז רק בשלבים התחלתיים של ריכוז, למשל קליטה של יוגים רצים בטיבט פסיבית בכול ההיבטים חוץ משמירה על כיוון התנועה וקליטת הטופוגרפיה של המקום. כדי למדוד, נחוצות אסאנות שניתן לשמור בהם על יציבות פיזית לאורך זמן (העדר רעד בגוף, לפי סוטרות). מטרה אסטרטגית של יוגה היא יצירת תנאים לתקשורת ספונטאנית של הלא-מודעה ותודעה, כאשר בתהליך זה הפסיכו מתנקה ומתאזן. חוץ מזה ,תרגול של אסאנות עם שקט מנטאלי מאפשר (בלי זה זאת התעמלות רגילה) שחרור מפעילות מנטאלית ספונטאנית של ההכרה והימנעות מתחושות פיזיות בולטות אלה שתי מטרות (אמצעי) עיקריות בתרגול האסאנות. התנאי למעבר חופשי של מטענים מתת-מודע וגם מרבדים יותר עמוקים אל המרחב המנטאלי הוא השקטת תנודות התודעה. ה"אני" המתבודד מהעולם. זהו נשק מוחלט הנלחם עם כולם עד ההבנה (דרך יוגה או שיטה אחרת) הברורה שאתה חלק מאחד, ואי-אפשר לפגוע בו ללא פגיעה בעצמי. הבנה כזאת של המציאות היא שלב ראשוני של הארה. אדם הופך להיות חלק מועיל של החברה. הלא מודע- תודעה. מדיטציה. 1) ביוגה-נידרה התנאים נוצרים בעזרת קול חיצוני, אולם הוא ניטראלי ולא משפיע על תוכן התקשורת. שלב ב" תקשורת "חומר" (מטענים) נשכח-והתודעה. אחרי פריקת המטענים, אל תוך התודעה מתחיל להגיע חומר נוסף שנראה כמו חזרת תוכן הזיכרון, כאשר שלמות הפסיכו שוקמה, המשך התקשורת של התודעה עם רבדים יותר עמוקים ניתן להמשיך למשל בעזרת המדיטציה ודורשת אמונה והנחייה מקצועית. בשלב זה בדרך כלל ה"חומר" הסובייקטיבי נגמר, ומה ש"האני" מתקשר אתו נקלט כבר על ידי זה תודעה מערכתית (התודעה האוניברסאלית). ניסויים קלאסיים של אידלגו הראו ,שגירוי אזורים מסוימים של המוח גורם לחידוש חוויה שחווינו כלומר, המוח רושם הכול. השאלה היא ,האם ניתן להוציא הכול מתוכו? והשאלה השנייה למה? כול פיסת מידע מבחוץ, נרשמת כמעט ללא התערבות התודעה, בתהליך זה משתתפים חלקים הכי קדומים של המוח. אולי כול המידע העצום הזה הוא הגשר בין הלא מודע הארכיטיפ ואישי, משהו כמו אתר בקוסמולוגיה שדרכו עולים, מתוך החושך הביולוגי הקדום, אינסטינקטים ורצונות, אשר עוברים טרנספורמציה, ביציאתם, לעקרונות: מוסר, התנהגות תרבותית. ארכטיפי- הכרה. האחד וסובייקט. בסופו של דבר התודעה יכולה להגיעה לתקשורת עם בסיס הפסיכו, שלא נתפס על ידי האינדיווידום, אולי זאת ההארה הסופית? "דרכי לימוד של אומנות של החיים נצח, הם מבוססים על הכמיהה לשלווה, שלוות הנפש, טוהר פנימי, שחרור מהתשוקות, לראיה והקשבה פנימיים" (באופן-דז"י). מוח האדם ,הוא חלק מחומר המין האנושי שמחוץ לזרם הזמן ומוצג מצד אחד על ידי "האני" ניאו קורטקס ומצד שני מוח קדום יותר ו"מכשירים" ביולוגיים. אולי דווקא במיבנים של המוח גלום מנגנון של מערכת השפעות הדדיות, שהפעלתה גורמת להופעת סידהים (כוחות על). הפעלה שכזו מתרחשת אחרי פציעות קטלניות, וגם בסניאמה. כאשר מרגיעים את הקליפה, שפוטנציאל "הערנות" שלה מטשטש אותות של המוח הקדום יותר. "המנגנון" שהוזכר לעיל מיצר חומר סימבולי שמוקרן לתודעה באמצעות, הארות, חלומות, הזיות ואינטואיציה. דמויות ארכיטיפיות והסמלים שמיצר הלא מודע יוצרים בסיס לכול הדתות הגדולות, אולם כול דת מפרשת אותן בדרכה. התפקיד העיקרי של התודעה הוא תקשורת נורמאלית בין הסביבה החיצונית, וניסיון וזיכרון אישיים. אבל, חשובה לא פחות תקשורת בין התת-מודע והתודעה. בפסיכו של האדם ישנם (ואולי בו זמנית) שני זרמי מידע עיקרים. 1) חלק מהמידע שנקלט מבחוץ נכנס פנימה ו"שוקע" ברבדים שונים של זיכרון, ואת המידע הנותר (או כולו) קולטת התודעה האוניברסאלית. 2) תוצאות עיבוד המידע על ידי הלא-מודע ואותות אקטואליים מהגוף עולים אל פני התודעה, ומצטרפים אל התוצר המנטאלי שלה, במילים אחרות: קליטת המידע, שמירתה והוצאתה מהזיכרון אופרטיבי הם שני תהליכים עיקריים של מערכת העצבים. יחד עם התקדמות המערכת למצב יותר מאוזן ושלם (advaita), כמות המטענים השקועים הולכת וקטנה, או מגיעה לכמות סבירה, אולם זה לא מצביע על ביטול מנגנון זה. "תצורה מרחבית מורכבת של מבנה אבוליציאוני נושאת מידע. זמן בתצורה זו כאילו נרשם. זה אומר, ששלבים התפתחותיים שונים נוכחים בה בצורות שעברו טרנספורמציה (בו זמנים מעובדים ונרשמים), "טמונים" במבנה שלה... מצד אחד ,אדם הוא קטן ומצד שני יש לו יכולת פוטנציאלית של קשר עם תודעה אוניברסאלית-האחד(אלוהים, ייקום, המערכת). ההיבט הכי חשוב של קשר זה הוא חוויה עוצמתית בנאלית, והיא עובדה אחת, שכול יצור חי (כמו גם הלא חי)-חלק מהאחדות האינסופית. כול העולם הפיזי הנראה לעין הוא רק "גלים" שונים של היקום. האופי של התקשורת עם היקום, קובע מידה ועוצמת התוצאות עבור הפרט. "כול צורה שהתגלמה"-כול אדם שומר על תקשורת מיוחדת עם האחד (יקום, מערכת, אלוהים). והתקשורת הזאת מופעלת בתנאים מיוחדים שיכולים להופיע באקראי או להיווצר בכוונה (יוגה). למרות זאת, "הטמון" פועל לפי החוקים שלו, המציאויות השונות לא מצטלבות, מייסר איכרט ידע כבר שניתן לחוות אלוהים (כוח עליון), אולם הוא לא פועל בעולם הפיזי. הכול מופרד ומחולק רק ברמה הנראית. למעשה כול אחד מאתנו הוא רק הבזק של היקום בצורה מסויימת. כול צורה שכזאת אחרי פרק זמן מסוים מתפרקת ובאופן כאוסי מתערבבת עם שאר הצורות המפורקות. ואז היקום, נותן "גירוי" והכול מתערבב ונוצרת צורה חדשה. זהו תהליך איסופי. לפעמים המגע של האגו עם תודעה קוסמית נותן תנופה עוצמתית להתבטאות של יכולות גלומים, בכול מקרה הבנת העולם וההתנהגות של האדם בעיקבות זה ,משתנים והופכים להיות יותר הרמוניים עם היקום. מה שלא ניתן להגיד על אלו שאחרי תפילה, זורקים אשפה אל תוך הים או שולחים טיל למי שהם לא אוהבים. אדם שחווה חוויה כזו וללא פוטנציאל יצירתי, מאבד עניין בעולם חומרי וניכנס בדרך כלל למעגל אינסופי של חזרה על חוויה זו, בדומה לעכברוש שהחדירו לו אלקטורדות למוח באזורים שקשורים להנעה. אולי הודו לא הפכה למרכז התפתחות טכנולוגית, כי היוגים התחברו לאחד באמצעות הביטול של גונה רדג"אס, וההארות שלהם לא התממשו בפעולות. השלווה הבלתי מופרעת של ההארה-סוג של מוות, שקודמת למוות טבעית. לא סתם וודנטה טוענת שמצב הדגוומוקטה (משוחרר בחיים) מושג רק אחרי מוות הגוף. אולם מצד שני אם מנטאליות מערבית לא תהפוך להיות מערכתית יותר, זה יכול להוביל לאסון. שלב אחד בדרך לנירוונה מאופיין בהפסקת חוויה של הנעה אלוהית אשר אחריה נעלם גם סבל. אם שלבים ראשונים של התבוננות ביוגה חיניינה קשורים למציאות, השלבים הבאים הם פרי דימיונם כאוסי של הפסיכו. בודדה דחה את ההזיות הללו והגיע לנירוונה משלב רביעי של צורות, הוא דחה את משחקי הדמיון והצללים בגלל העדר שימוש מעשי בהם, למרות שהם נחשבים לרמה רוחנית יותר גבוה. טטחגטה היה איש פרגמאטי והתעניין באיזון וחוסן ריגשי, שמאפשר לאדם לחיות סנסרה (גלגל היסורים, מציאות) באופן אפקטיבי. בודהה ידע היטב שתי מבויי סתומים בהתקדמות בסמיאמה, ההמסה של האני בפרי דמיון של הפסיכו ו"הדבקה" ברעיון של המוחלט. ההעדר התערבות ורגשות המוקצן של אנשים מוארים מוביל בהרבה מקרים להעדר כול אקטיביות חוץ מאחת, והיא "חזרה בתשובה" של סובבים לדרך שמובילה להארה. במובן רחב יותר אפשר לפרש סמדהי כאי-קוטביות, אחדות עם היקום. מהסמדהי –היא עצירה מוחלטת של זמן אישי, מוות פיזי, הגוף הפיזי מתפרק על ידי צורות חיים אחרות והתודעה על ידי המערכת. אמונה דתית-התודעה. הדמיית הקשר עם האחד. מאיפה אנו שומעים על האלוהים שצריך להאמין בו? כמובן מהסביבה, מהתרבות. אמונה היא שיכנוע בקיום של משהו שלא ניתן להוכיח קיומו. שורשיה אמיתיים, האובייקט הוא אשליה, הצורות שנחשבות לאלוהיות לא משקפות מציאות אלא "תוצר" של הפסיכו. פלאים שלא מביישים פקירים מראים גם מניה-דיפרסיה ואיסטירה. מחקרים הראו שבתקופות של החמרת הסכיזופרניה החולים בעלי יכולת חזון יוצא מן הכלל שהולכת ודועכת ככול שההחמרה נעלמת. דנו בסוגים שונים של התקשורת. היום כול אחד יכול לחוות אמת בעזרת יוגה, להשתמש בה כדי להגיע לאיזון ותקשורת בין גוף והנפש וגם עם האחד (יקום, אלוהים, מערכת). | גוף נפש | |
|
"אדם יכול להתפתח רק כאשר יש שלווה"
|
