על המשמעות

פרק קודם     תוכן

"המופלא קרוב, אף הוא אסור"
ולדימיר וויסוצקי.

מאה העשרים קברה הרבה תקוות ושאיפות, לרבות הרעיון שהתעורר במעמקי המדע המערבי של התפתחות מתמשכת וקבועה. סטניסלב לם, בספרו "חזרה מן הכוכבים" הראה את התוצאות של יישום רעיון זה. התפתחות בלתי אפשרית ללא משברים, ובשל כך האוכלוסייה בעולם כיום מחולקת לשני חלקים: גדול- עסוק בהישרדות, וקטן -מדינת "מיליארד הזהב". יחד עם זאת, הם גם מתמודדים עם התדרדרות של הביוספרה, ניוון עצמי ואסון סביבתי מוחלט.

כיום, המצב שונה. בגלל שהקצב הטבעי של ההתפתחות החברתית הלך לעולמו והתברר אפקט הרסני של אי-הבנת ההבדל בין תרבות למוסריות (אדם מתורבת ואדיב). תרבות היא פורה, המטרה שלה,-לשמור ולחדש את עצמה, זהו הידע של היסטורית העם שלך והליכה אחרי המסורת שלך. כאשר תרבות אחת דומיננטית בכוח, על תרבות אחרת בשטח טבעי שלה, הלאומיות המקומית לובשות צורה קיצונית, בכל אמצעי: כולל טרור ועלית ההתנגדות להשפעה זרה. מהי מוסריות? זה בנוסף על הידע של ההיסטוריה ומסורת שלך, כבוד לכול זר, כמו גם הבנה כי כדור הארץ הוא קטן, ואם אפשר ליצור עליו חברה בת-קיימא, אז לא בעזרת אלימות או חיקוי, אלא רק באמצעות כבוד הדדי ושיתוף פעולה.

בסוף מאה ה19 הדת הדרדרה כל כך חזק שניטשה ביטא זאת במילים: "אלוהים מת".
כבר עברנו את נקודת מעבר שבה ההשפעה של הדתות המסורתיות במוחם של האוכלוסייה במדינות המפותחות צומצם כמעט לאפס. את הירידה של הדתות ליוו היכרות חלשה של ההמונים עם מודל סדר עולמי, שנוסדה על יד המדע הבסיסי. אחרי האיבוד של טקסים פגאניים, המבצעים תפקיד פיצוי עבור הביטויים של התת-מודע, פעילות הנפשית סמויה, אשר באה לידי ביטוי היום עם עוצמה לא פחות חזקה מאשר אצל אדם הקדמון, הולידה את ניואדג" והמיסטיקה.

כבוש, אבל לא מובן עד הסוף על ידי המערב המזרח הרחוק החל כיבוש מחדש (Reconquista ). שמועות ראשוניות על נפלאות היוגה סיפקה את גולת הכותרת של הבריטים-הודו. בשנת 1897 ייסד סוואמי Vivekananda "מיסיון ראמאקרישנה", והחל להפיץ את היוגה במערב כסוג של "קוקטייל מיוחד" שככל ערבוב של אתיקה עם פילוסופית מזרח הרחוק.

1910 החלה סדהנה של המחבר של ודנטה אינטגרלית, טרוריסט הודי-רדיקאלי-שרי אורובינדו.

מלחמת העולם השנייה כתשה בצורה בלתי הפיכה האידיאלים של ההומניזם. בארצות הברית, החלו הניסויים של ג'ון לילי, היה עתיד לבוא קסטנדה, סטניסלב גרוף, תרפיה מוכוונת הגוף ו-NLP.

קידום הפילוסופיה של היוגה להמונים המשתוקקים אקזוטיות, סיפק סוואמי שיבננדה, ולאחר מכן פרופסור Krishnamacharya ב ,Mysore מאסטר ליוגה המזייפן הראשי ליוגה בהמאה העשרים, הפעיל את BKS איינגר, ו-פטבה 'ג'ויס, אשר התחילו ייצוא של מוצרים מזויפים למערב.

בעוד באירופה הגלידו הפצעים, ורוסיה עלתה מן ההריסות, באמריקה הופיעו כתות, אשר, כמו נמק, התפשטו והגיעו גם לעולם הישן (אירופה). סימנים ראשונים של "הרוחניות החדשה" היו כתשעה מאות מתים בגיאנה–כך הכריז על עצמו "מקדש העם" על ידי ג 'ימי ג 'ונס. מאז מספר קורבנות של צורות שונות של טירוף לא ניתן לחישוב.

בשנת 1964, פליאונטולוג Efremov, פרסם רומן הרפתקאות, "להב הסכין", נושא העיקרי היה היוגה. בערך באותו זמן, מידע על יוגה התחיל לחלחל לברית המועצות על ידי השליחים שלנו, שאלפים מהם נשלחו לבניית מתקנים תעשייתיים בהודו. השפיעה גם תקופת "הפשרה" של חרושצ'וב. באמצע ובסוף 1950 תורגם ושוחרר בתפוצות קטנות מספר יצירות קלאסיות של פילוסופיה הודית עתיקה. באשגבאט תירגם את "בהבת-גיטה" לתרגמן ונוירו-כירורג פרופסור בוריס סמירנוב. הייתה פופולאריות קולנועית מדהימה לסרט "היוגים ההודים - מי הם?" במקביל בתקשורת הסובייטית חדר תועמלן הראשון הרשמי של יוגה-אנטולי זובקוב, אשר פרסם שורה של מאמרים בכתב העת "הנוער הכפרי". מאז, היוגה החלה לכבוש את רוסיה, למרבה הצער–מאוד רחוק מאותנטיות. עם זאת, עד 1989 היא נאסרה לחלוטין, אבל זה אינו הפריע לשגשוג המוני של חוגים מחתרתיים, בראשות של "תלמידים" מזויפים של זובקוב.

זמן קצר [לאחר הסרת האיסור בשנת 1989] נפלה האימפריה, יוגה, יחד עם כל השאר, הפך לסחורה חמה בשוק המיסטיקה. כנסיה הפרבוסלאבית עד היום נלחמת "ביוגה" ללא שום תוצאות ממשיות.

הייתה תקופה, כאשר חיילים רוסיים שנשלחו לאפגניסטן עברו הכשרה חובה במקום מדברי-Geok Tepe. הרעיון המרכזי היה פשוט מבריק: לאחר השכמה בבוקר, כל חייל שם על הגב תיק של שלושים קילו של חול, ואז לא נפרד ממנו עד השינה. כאשר אימון רגיל נשאר בתקן: מסעות, אימונים, הירי וכאלה. היה צריך להתרגל לשאת משקל נוסף בכול התנאים הללו... מי שלא הצליח, נשלח בחזרה לרוסיה. חיילים, שהצליחו להתרגל לשק. בדרך כלל שרדו מצוין גם באפגניסטן, כי בלי שק הם נעו הרבה יותר מהר ממורדים המקומיים. מבלי לדעת, גם אני פעם שמתי שק כזה על הגב בחיים שלי. בצורת תרגול יומי של "יוגה" .

בתחילת החיים-כול האנשים פחות או יותר שווים (אם אין פגיעות גנטיות או סביבתיות). אולם עם התפתחות "התוכנית" מופיעות הבדלים, כולל ביכולות. אחד ההבדלים הוא שאנשים מסוימים מסוגלים לבצע מאמץ עודף למהלך רגיל של דברים. (לב גומילוב קרא להם פסיונאריי), ויש כאלה שלא. בזה תלוי הגורל. יוגה היא מאפשרת לרכוש עודפות כזו ומאוד עוצמתית.

יוגה וסישטהה אומרת על זה כך:
"בעולם הזה, כדי להשיג משהו שאתה יכול רק משל המאמצים שלך. כאשר משהו לא מצליח, צריך לחפש סיבות במאמץ לא מספיק. זה ברור! מהו הגורל? הוא אשליה ואין גורל שלא ניתן לשנות! אין!".

המאמצים, אשר לא תואמים לתורות [במקרה זה, סוטרות היוגה –ויקטור בויקו) מונעים על ידי בורות. כאשר אין תוצאות למאמצים צריך לבדוק בקפידה את מעשים שלך, כדי למצוא מה שנובע מאי הבנה, וכאשר מוציאים כאלה, לחסלם באכזריות. אין כוח גדול יותר מאשר פעולה נכונה בהווה."

תיאוריה של דרוקר אומרת שבחברה בכול שלב של התפתחות הקשרים חברתיים וטכנולוגיה, הייתה קיימת מודל של אדם מושלם וכול מי ששאף להגיע אליו קיווה להיות מאושר. בימי הביניים זאת הייתה דתיות, בתקופת הרנסנס זאת הייתה דמות של אדם מלומד ומושכל ובתקופה של מהפכה מדעית-טכנולוגית המודל הוא איש עסקים ויוזם. ובארצות עם שלטון דיקטטורי המודל הוא אדם המקריב את חיו למען רעיון.

"היום כבר מובן (כותב א. מאסלואו) שכול הניסוחים הקודמים של האושר לא שרדו בדיקה של הזמן וכיום אקטואלי רעיון של אדם בריא נפשית "באופן טבעי"."

בהסתמך על ניסיון חיים אישי אני יכול להגיד שיוגה מחזירה ושומרת על בריאות פיזית, מנטאלית ונפשית, בצורה מושלמת וכול זה ביחד מעניק אושר. לכאורה מה יכול לתת תרגול אסאנות ללא התאמצות רגילה? מאמץ פיזי והתגברות עצמית? האמת שכאן עובד אפקט של רגישת יתר של המערכת (גוף-נפש) לשינויים קטנים ובינוניים. ובטוח שלהם פועלת יוגה קלאסית. מאמץ פיזי ( והוא יכול להיות מאוד גדול בתנוחות) תוך שמירה על שקט מנטאלי גורם למצב מיוחד אשר יש לו תכונות מרפאות.

"מערכת עצבים לא רק שומעת מילות חיבה, אלה גם מצייתת להם."(מוח בריא וחולה)

במילים אחרות גירויים במידה קטנה הם בעלי השפעה תרפואיתית, אחרי לימודים של הרפיה עמוקה, המאמץ בתנוחות יכול לעלות במידה ניכרת, אולם העליונות של מערכת עצבים פרהסימפטטית נשארת.

"במצבים קיצוניים כאשר הגוף כולו נתון תחת חופש, הוא מגלה פלאים של אקטיביות ביולוגית, חוכמה, עובדות אלו מחכות עוד לחוקרים שלהן."(מוטיבציה ואישיות)

שיקום והבראה של מערכת גוף-נפש (פסיכוסמטיקה) זה מה שנותן תרגול של יוגה קלאסית בניגוד לכול פעולה עם מאמץ פיזי או מנטאלי עם מאמץ שיגרתי. אלה שעברו איזון של מערכת גוף נפש הם בעלי רמה גבוה של איזון ושקט נפשי אשר מוקרן באופן ספונטאני סביבה.

"מנקודת מבט של סינרגטיקה ניהול כושל של מערכת... הוא לכפות עליה ארגון שלא מתאים לטבע שלה. ניהול שכזה במקרה טוב לא מביא תוצאות ובמקרה הרע מזיק, ומוביל למצבים לא רצויים ומצבים קריטיים שקשה לשנות." (יסודות הסינרגטיקה)

תוך כדי תרגול נכון של יוגה: 
"אדם מקבל יכולת ליזםו נכון התפתחות רצויה של מצבים בחיים, ולזרום עם מגמה טבעית של התפתחות עצמית. המהות של הגישה היא שהיא לא מכוונת למשהו חיצוני (תנוחה, ומורכבותה), אלא אל הפנימי, (מצב תודעתי בתנוחה). במילים אחרות אדם מכוון לא אל הרצונות, כוונות (דמיונות של המוח, איך צריך-וויקטור בויקו), פרויקטים של פעילות ניסיונית, פעילות של בניה מחדש וכ"ו. אלא אדם מסתמך על החוקים פנימיים של אבולוציה, והתארגנות של מערכות מורכבות. כאשר העיקר הוא לא העוצמת ההשפעה אלא (רמה, עוצמה, משך, וכ"ו) תזמון נכון עם מגמות פנימיות של התארגנות עצמית. (יסודות הסינרגטיקה)

כאשר בתרגול יומי התרוצצות מנטאלית דועכת מערכת גוף-נפש משתמשת בהזדמנות ומתחילה בשיקום וריפוי עצמי בכול הרמות.

שיקום וריפוי הם רק תוצר לוואי של ביצוע התנוחות במצב של שקט מנטאלי. אולם להרבה אנשים הוא מהוה אינטרס עיקרי והרבה פעמים תקווה אחרונה...

גירוי קל נותן הזדמנות למערכת לשקם, לרפא את עצמה לעבור לרמה גבוה יותר של יציבות. להשפעות של יום-יום היא מסתגלת בצורה שגרתית, כאשר מחלה היא גם סוג של הסתגלות.

אני יכול לתרגל יוגה עם מחשבות חול או ללא התרוצצות מנטאלית. מה ההבדל לעזאזל? כי בשני המקרים גוף נמצא באותם תנוחות. אולם אותה עבודה פיזית מבוצעת עם מצבי תודעה שונים! זהו ההבדל!

נטליה מולצנובה -אלופת העולם בצלילה חופשית טוענת שתנאי עיקרי בצלילה לעומק שקט מנטאלי! צריך "לנתק" מחשבות ולהיות בהרפיה עמוקה במצב זה מוח צורך מינימום חמצן. הקבלה מעניינת נכון?

כול אחד בחיים דקר אצבע, ותוך זמן קצר שכח מזה. אולם קורה לעתים נדירות שאחרי דקירה כזאת אדם מת מהזיהום. שאלה האם ניתן לראות הבדל בין דקירה רגילה לדקירה קטלאנית? כמובן לא! אולם במקרה אחד חיים ובשני מוות, זאת אומרת שבמשהו הדקירות שונות.

מסקנה: הבדל זעיר במצב התחלתי יכול לגרום להתפתחות תהליכים מנוגדים לחלוטין.

תרגול אסאנות עם ליווי מנטאלי שיגרתי זוהי עבודה פיזית טיפוסית.

אולם אותה עבודה עם שקט מנטאלי היא נותנת אפקט אחר, שונה לחלוטין בגודל ואיכות!

"אצל אדם יש הרבה מנגנוני הגנה ורובם עובדים לפי עיקרון וויסות עצמי... הוא למד (קצת) ויכול להמשיך והגביר כוחות ההגה של הגוף." (מוח חולה ובריא של האדם)

"לעיקרון של פעולה ממירה שגובש בתרבות אירופאית בתקופת הרנסנס אפשר להעמיד מנגד כאלטרנטיבה עיקרון מתרבות סינית או-וואי הדורש אי מניעה להתערב בתהליכים טבעיים. או-וואי(אי עשיה) היה מפורש כפעילות מינימאלית מתוזמנת עם ריתמיים טבעיים של היקום." (מגמה סינרגטית)

אז ככה, מזרם השיגרה-"א" אני, באופן יום יומי מגיע למצב- "ב" עם הזמן מצבים אלו נהיים חלקים של תהליך אחד ומשלימים אחד את השני. שהיה יום יומית בשקט מנטאלי, משקמת את הגוף ונפש בצורה הרבה יותר יעילה של מנוחה רגילה.

בכול מקרה כאשר אדם מתחיל ללמוד יוגה הוא עובר שלושה שלבים:
-הסתגלות פיזית
-פסיכולוגית
-לימוד של שקט מנטאלי.
-שיקום וריפוי של גוף נפש.
-ורק אחרי זה אפשר לגשת לסמיאמה.

"מערכת מורכבת היא יציבה רק באופן גלובאלי. כדי לשמור על שלמותה בהתגברות על מגמת ההתפרקות היא צריכה להיות במצב מתנדנד, המאפשר להאט תהליכים ולשקם קצב כללי של התפתחות המערכים בתוך מערכת מורכבת."(יסודות הסינרגטיקה)

במקרה זה מאוזן-משמעותו קבוע מתנגד להשפעת הזמן. פעילות שגרתית של הגוף בחלקו הרב לא ניתנת לשליטת ההכרה ולא ניתנת לוויסות על ידיה. תוך כדי איזון עצמי מחדש, מערכת גוף נפש, אשר מסירים ממנה משא של שליטה עם כוח רצון, בהדרגתיות משתקמת, וזה ניתן להרגיש ולראות.

החלק הלא מודע (תת מודע) של ההכרה אשר שומר את כול המידע האישי וגם את הכרה המערכתית (אוניברסלית), בהדרגתיות מאזנים תפיסה והתנהגות של "האני", ומשחררים אותו משיבושים ותקלות שאפיינו הכרה קודמת "הלא מטוהרת", (תודעה ה"מחוממת").

בהתחלה אסאנות בגישה של אי-התאמצות לא כול כך מוצלחים, כי בדרך כלל עם "אני" עושה משהו אז תוצאה צריכה להיות ממשית ריאלית לפחות עייפות! המוח מסרב לקבל מצב שתנאים בשבילו הם לא נוכחות אלא העדר של משהו (תחושות, מאמצים, שינויים הנראים לעיין)! אולם עבודה בגישה הזאת, אשר לא הורסת קשר סיבה תוצאה של העולם, נותנת תוצאות מדהימות, אשר בעקבותיה יוגה תמיד הייתה נראית פלא וקסם. הטכנולוגיה שלה לא תלויה בממסרים כי לא מסתמכת על יכולות אישית של משהו, אלא על מבנה גוף האדם וחוקי התפקוד שלו.

יוגה של פטנדז"אלי-אומנות המעבר של תהליכים טבעיים של הגוף למצב של ריפוי עצמי ואז בהמשך למצבים יתר נעלים של מדיטציה עמוקה.

אחרי כול תרגול (השקטת התודעה) אני יוצא טיפה שונה למצב שיגרתי מכיוון שבזמן התרגול מתרחש עוד צעד לאיזון של מערכת גוף ונפש. ולכן מרגע זה אני מעריך ומגיב למה שמתרחש בחיי מזווית ראיה טיפה שונה.

חוץ מזה בהיותי במצב שיגרתי אני רואה את המציאות טוב יותר (נהיה מודע יותר) ולכן התרגול שלי גם משתפר. כלומר החיים של מתרגל יוגה ללא ניתוק מהחברה מורכב משהיה מתחלפת בשני מצבי אלו ( שיגרה ותרגול) ואיזון הדדי שלם.

יוגה -היא פעילות קבוע שמעוררת את המערכת לאיזון וסדר ברמה גבוה יותר.

אולם איזון איכותי הדדי (שיגרה ותרגול) מתרחש אף ורק עקב תרגול קבוע!

אפשר להגיד יותר פשוט:
"בגישה נכונה אין הפרדה בין יוגה לחיים רגילים. הם צריכים ליצור תמיכה הדדית. אנרגיית יצירה מתבטאת בעולם וניסוין החיים הופך להיות ניסיון רוחני. אז אתה באמת מתרגל יוגה 24 שעות ביממה."

21

"כול החיים הרגילים של האדם מונעים ממנו תרגול סדיר של יוגה, אולם מצד שני, יוגה עוזרת לחיים. אומנות האיזון העצמי שרדה מאות שנים, כי היא תמיד נותנת לכול אחד מה שהוא צריך, מה שהגוף והנפש זקוקים לו. תרגול יוגה זהו חזרה לעצמי האמיתי, כפי שהיה צריך להיות אלו לא המתחים, עומס יתר, כישלונות, צרות. זהו אומנות התפתחות עצמית גאונית אשר לא מופרעת בהנהלה "חכמה" של "האני" שמיצר הרימה של רצונות ריקים.

בדרך כלל השינויים מצטברים במערכת בצורה כזאת שהמתרגל עצמו לא שם לב אליהם. הסיבה לכך שהחמרה וגם הטבה מתרחשים בצורה איטית כול כך, שאנו מספיקים להתרגל אליהם ולא לשים לב אליהם.

אלא,שברגע מסוים מתברר שהמצב הנוכחי שונה לחלוטין מהמצב לפני התרגול וגם מהמצב שהיה יכול להיות אם לא היינו מתרגלים. הגורל של האדם מתחיל להשתנות ונהיה שונה מזה שהיה אמור להיות ללא התרגול. נוצרת דלתא בגורל-ההבדל המוחלט בין גורל עם תרגול וללא התרגול.

בדרך כלל לאדם אשר רוצה לשנות את עצמו יש שתי אופציות. הראשונה והפשוטה ביותר היא להיות מודע להרגלים מזיקים ולוותר עליהם. כוח הרצון מתבזבז כדי לא לעשות משהו. השני הוא להכניס לחיים משהו חדש ומועיל. ולחפות על עצמי לעשות זאת בעזרת כוח הרצון. האופציה השנייה היא יותר מורכבת כי יש משתנים רבים שצריך לקחת בחשבון. אולי הפעולות הן לא נכונות אז התוצאות יהיו שליליות. אם בגישה ראשונה וויתור מעמיס באופן פאסיבי. במצב שני יש סכנה להעמיס יותר עם כמות הפעולות הטובות ובסופו של דבר להזיק.

לפעמים משלבים בין שתי הגישות הללו מה שגורת לעומס יתר על המערכת והתשה. במיוחד בסיטואציה שיש מאבק עם הרגלים ודפוסי התנהגות. כי ידוע שהרגל הוא טבע שני. החיסרון החשוב ביותר הוא שבשני המצבים מי שמנסה לפתור את הבעיה הוא ה"אני" שלמעשה אחראי להגעה למבוי סתום.

אולם יש גישה שלישית והיא שינוי הגול בעזרת "שריפת הסמסקרות" ומבצעים זאת דרך יוגה. במצב של יוגה (השקטת התודעה) מערכת גוף-נפש מקבלת אור ירוק לטיהור ולריפוי עצמי, של מנגנונים שהם לא ה"אני". אי אפשר לרפא כיב קיבה בעזרת פעולות של כוח רצון (ללא ניתוח). אפשר רק ליצור תנאים לחידוש וריפוי עצמי של הרירית. האי התערבות בתהליך הוא העירבון של ההצלחה.

ההתפתחות עצמית ניתן להגשים בחברה או בתנאים מיוחדים. אולם אשרמים ומנזרים לא כול כך מועילים לאנשים שלא מסתדרים עם המציאות, אין מקום בעולם שאפשר לברוח מעצמי. כמו שכתוב בספר של או. אואלד.
"שם חוכים מתכת ותופרים תיקים, תוך כדי נשיאת הגיהינום אישי"

הרצון לברוח ממציאות, ולא חשוב המוטיבציה-סימן לא טוב.

בהבט-גיטה:
"קרישנה טוען שה"פועל" יכול להינצל בעצמו. כלומר להפסיק להשתתף בחיי העולם, ויחד עם זה להמשיך לפעול בו, כיוון שאין אפשרות לעזוב חיים רגילים ולהקדיש מאמצים להצלת עצמי באופן מלא. התנאי היחיד הוא אי-התקשרות לתוצאות של המעשים. לפעול בצורה ללא התקשרות, כמו עד, כאילו אתה פועל מתוך ייפוי כוח של משהו אחר."

בספר ה"משחק עם החרוזים" של גרמן גסה נתן דוגמה של חברת האצולה שבה אנשים עסוקים רק בהתפתחות רוחנית תוך כדי לימוד "משחק" אבסטרקטי, הגיבור המרכזי הופך להיות מגיסטר של המשחק כבר בגיל צעיר. כמובן שקסטליה-זוהי חברה אוטופית, שמתקימת על רוחניות טהורה, ובשלב מסויים גיבור מרכזי מתחיל להבין שהחברה דומה לפרח שאינו יודע ממה ניזונים שורשיו, אולם העדר ידיעה של הפרח על הקומפוסט (שהוא צומח עליו) לא אומרת שפרח יכול להתקיים בלעדיו.

וויתור על החברה הוא אינו כרטיס כניסה לרוחניות, אין תנאים טובים יותר. מייסדי הדתות תמיד טענו שדרך לאלוהים יכולה להתחיל מכול מקום, אפילו משלולית מזוהמת.

אין בעולם מקום או פעולות כאלה אשר מובילים באופן אוטומטי לאמת. העבודה הרוחנית מתרחשת אצל אדם רק באופן עקיף. הנפש משתנה עקב עבודה של המחשבה והגוף, אולם השינויים עצמם מחוץ לשליטה של האדם. אין חומר אידיאלי שממנו אפשר לבנות את עצמי.

22

סופר אקזופרי היה אומר:
 "אתה לא תזוז מהמקום אם לא תכיל/תקבל את מה שסביבך."

ואני מוסיף: "עד שלא תקבל (תהיה מודע אליהן) את הבעיות שלך."
"האדם הוא כמו מצדה. הינה הוא הורס קירות בתקווה לפרוץ לחופש, אולם הכוכבים מביטים על חורבות חסרי אונים. מה קיבל המחריב חוץ מיגון, המתגורר בין החורבנות? אתם לעולם לא תצליחו, כי מחפשים שלמות. אולם השלמת מתאימה רק למוזיאונם."(המצודה)

אם בחיים אין מקום ליצירתיות (רוחניות) היא עלולה לאבד משמעות. אולם אם משהו נשאר בחברה ומקדיש את עצמו רק לרוחניות זה גם חסר משמעות.

להצליח יכולים רק צדיקים, אשר בעולם הזה-ספורים.
אני חוזר כול הזמן על הסיסמה. "יוגה היא בשביל החיים, אולם החיים הם לא בשביל יוגה!"

הדרך הנכונה ביותר להתפתחות (וגם רוחנית) היא באמצעות שילוב בין יוגה ושיגרה. מחזוריות שם המשחק. בכול תהליך אנו יכולים להיות בצורה אפקטיבית רק באופן מחזורי. אחרי תקופות של ריכוז "והשקעה" מלאים, צריכים להיות רגעים של "יציאה" מוחלטת.

קיימת סכנה כמו בכול התחומים בחיים כאשר האמצעי ( יוגה) הופכת  למטרה. הרבה פעמים זה קורה עם הכסף ואז החיים של האדם מקבלים עיוות לא נורמאלי.

לאדם אקטיבי יש רצון בריא להתפתח ולכך יש שני דרכים: אמונה וידע. סטניסלב לם אמר פעם שאדם הוא לא רק מכונה חושבת אלא גם מכונה מאמינה, כי הוא תמיד פועל בהסתמך על מידע חלקי. במובן זה כול החיים שלנו מלאים באמונה במה שאנחנו עושים כי תוצאה חיובית אף פעם לא מובטחת מול המקריות שבחיים, טעויות, ואי ידיעה מלאה של התנאים ההתחלתיים. (חוץ מפעולות פשוטות, עם מהלך אחד)

אין מורה רוחני או מאסטר ליוגה ללא יכולת מיוחדת אשר לפי יד קלה של קרלוס קסטנדה נקראת-"הכוח".

אולם לא סתם הופיע פתגם ידוע:
 "קרלוס קסטנדה לא כל כך נורא כמו האוהדים שלו"
"הכוח" היא סוג של סידהי ( כוחות על) אחד הסימנים להתפתחות טכנית (ולא רוחנית) אשר לא מבטיחה התפתחות מאוזנת. אם היסודות המוסריים מההתחלה היו מעוותים אז "הכוח" שנצבר עקב התרגול נכון, יכול להתגבר ולהיות מסוכן לסובבים.

ניתן לחלק התפתחות ביוגה לשלושה שלבים:
משנתיים עד חמש-הבנת הטכנולוגיה והופעת "הכוח".
מחמש שנים עד עשר-טיהור מלא, איזון וחיזוק "הכוח"
מעל עשר שנים התגברות הכוח עד למצב של חיבור לאלוהים (האחד).

מצב של סנטושה כאשר המתרגל מגיע למצב של שלווה פנימית, ותחושת אושר קבועים, אשר לא תלויים בדבר-הוא שלב ראשון, התפתחות של הכוח "לעצמי".

שלב הבא הוא, כאשר את השלווה שלך מרגישים הסובבים. זהו "כוח" המועיל לאחרים.

בשלב שלישי המתרגל צריך לעזוב חברה כי האופי וההשפעה של "הכוח" המחלט הם לא ידועים. כנראה כול "הכוח" והאנרגיה מנוצלים לטרנספורמציה מוחלטת של הנפש.

עליונות מעל האנשים זהו פיתוי גדול מאוד. מימי קדום ידוע
 ש"איפה שיש כוח אין אהבה, איפה שיש אהבה לא צריך כוח."

"הכוח" יכול להיות מחסום בפני המתרגל. וכאן חואן מטוס (גיבור של ספרים של קרלוס קסטנדה)
 אומר מילים נכונים:
"אני לא יכול להיות אחראי על מה שיקרה בחיים של אנשים שיפגשו אתי בחיים הללו."

"הכוח" יכול רק לשמש לשיפור התפתחות הרוחנית של התלמידים ועזרה דחופה להם, אולם לא כדי לקבל תועלת חומרית, אחרת הוא יעלם או יהרוס את בעליו.

יוגי צריך להיות קל וזורם, כמו מים, ללא צורה וכאשר הוא ברוגע הוא כמו מראה. השתקפות התלמיד והבעיות שלו, על ידי מאסטר ליוגה זוהי לא אובייקטיביות של פרויד, אחד משלושת הסוגים של תקשורת בין אישית (מדורג, דמוקראטי, ומופקע). המאסטר צריך לשלוט באופן חופשי בשלושתם ולדעת לשלב אותם. בעל יכולת השתקפות, שלווה ו"הכוח" המורה צריך להיות לתלמיד (או מטופל) משוב בונה, שבעזרתו מטופל יבין את הבעיות המוסתרות ממנו בדומה לאבן החמש-עשרה של גן רננדזי (גן ביפן של 15 אבנים, כאשר אבן אחד תמיד מוסתרת על ידי שאר האבנים).

23

אחד הסימנים של נוכחות "הכוח" –הוא שידור קבוע של השתקפויות ללא "התקשרות", העדר התערבות בחיים פרטיים של התלמיד, יחד עם ידע מלא על הבעיות שלו. עם המורה מעדיף פעילות קבוצתית אז התלמידים לא ירכשו כלים לפעילות עצמאית. אם הוא מלמד בצורה סמכותית (כמו שנהוג בהרבה מקומות) זה יכול להרגיל את התלמידים להיות מובלים, וכול הזמן.

בניאודז" הרבה פעמים בצורה מכונת מדובר על נושא של "ידע מוסתר". אין שום סוד בטכנולוגיה יוגית, וגם לא יכול להיות, מורה מספיק מנוסה פשוט לא מביא ידע שעוד מוקדם לתלמיד להשתמש בו. 

קרלוס קסטנדה אמר מילים מאוד יפות בנושא:
"אני למדתי בניסיון אישי שלי שרק מעטים רוצים אפילו לשמוע, שלא לדבר על לעשות לפי מה שהם שמעו. ומקומץ אלה שרוצים לפעול רק בודדים בעלי "כוח" כדי להפיק תועלת מהפעולות שלהם. לכן למעשה כול הסודיות הופכת להיות שיגרה, שיגרה ריקה כמו כל שיגרה אחרת"

יוגה-היא אמצעי פשוט ומועיל להאטת קצב האנטרופיה. היא מאפשרת לאדם להתפתח ללא ניתוק מהחברה, ואם הספר הזה יועיל למישהו, אז המטרה שלי הושגה.