הפריקה ביוגה (אידוי הסמסקרות)

תוכן

פרק 10

"מחוג רוקד, מטוטלת מתנדנדת, שמיים בצבע טורקיז ירוק, בנשמה שלך חוטא וצדיק מביטים בעיניו של אלוהים"
סבטלנה קקובה

פעם, השמיע פאיק ביריה, אחד מעוזריו הקרובים ביותר של איינגר, משפט מוזר: "אם היום פטנג'אלי היה בחיים, הוא לעולם לא היה מזה יוגה במה שאנחנו עושים."

אני נזכר במילים אחרות שלו ב-12 ביוני, 1999 ב"שולחן עגול" אחרי הכנס הבינלאומי השלישי: "אחרי שישים שנה של תרגול קשה מאוד, של מר איינגר, הוא הבין כי כל מהות היוגה נכללת כבר ב"יוגה סוטרות של פטנג'אלי."
לא ברור, מדוע אז למה כל כך הרבה ייסורים, במקום להתחיל את לימודי היוגה ישר מיוגה סוטרות?

ככל הידוע (סוף 2010) הצטברו והחלו סופסוף להתברר תוצאות הרסניות האמיתיות של "סגנונות מודרניים של יוגה" אשר, "נמכרו" לציבור במסווה של יוגה, אנשים מתחילים להתייחס לקרקס הזה יותר בתבונה. וזה כמובן משמח.

בפרק זה נדבר על יוגה "המיושנת" (כפי שטוענים ממציאים של סגנונות חדשים) של פטנג'אלי, שכדי להביא אותה לתודעת הציבור הקדשתי המון זמן ומאמץ. ובכל זאת, עוד יש צורך בשיפור הניסוח של עיקרי הטכנולוגיה, לייצג אותם בצורה יותר מתומצתת ככל האפשר ועם בהירות מקסימאלית.

בפרקים הקודמים דנו בתנאים והיבטים של התרגול, עכשיו נבחן כמה מתוצאותיה. לאחר למידת הרפיה עמוקה, המערכת גוף-נפש מתחילה ריפוי ושיקום עצמי. ואלה שבאים ליוגה עם מטען רגשי/מנטאלי (ולמי לא היו חוויות בחיים?) מתחילים פריקת ספונטאנית של מטענים מתת-מודע-מתרחש תהליך שנקרא לו לצורך העיניין - "פריקה". בהמשך נדבר מה בדיוק "פורקים" ובאיזו צורות.

כדי להשיג רגיעה נפשית-השקטת תנודות התודעה (CHVN) חייבים, קודם כל - להפסיק כל מחשבה רצונית, כלומר:
1. לא לגעת בזיכרונות
2. לא לבנות שרשראות לוגיות
3. לא להסיק מסקנות 

כל האמור לעיל קורה, אם:
א- מפנים את תשומת הלב רק אל הגוף.
ב- מאפשרים "התבוננות" פסיבית על פעילות ספונטנית (אוטונומית) של תודעה.

ידועים שני סוגים בסיסיים של חשיבה- אנלוגי ודיגיטלי.

אנלוגית, לפי ג. בייטסון, הדרך עתיקה יותר של תפקוד מערכת העצבים המרכזית. היא מיתולוגית, אינטואיטיבית, קשורה לאינסטינקטים, קשורה לפעילות סומאטית. משתמשת בתמונת מצב שלמה אולם קצת מטושטשת.

חשיבה דיגיטלית הרבה יותר מופשטת, המבוססת על עקרונות של לוגיקה פורמאלית.

המנגנונים/סוגים אלה של פעילות הנפש (התודעה) נמצאים באופוזיציה, והדומיננטיות של רק אחד מהם הופכת ההתנהגות האדם להתנהגות לא תואמת מציאות.

בכל סוג של חשיבה המידע הנתפס מגיע למוח דרך חמשת הנמלים (אם הם קיימים. מישוש, ראיה, שמיעה, טעם, ריח), ורק אז, אחרי מיון על ידי תובנה מערכתית, מגיעה למודעות של כל אדם באופן המתאים לו.

סוגים של יצוג:
1. תמונות - חשיבה רק באמצעות התמונות, ייצוג חזותי המוביל, ככלל, אנשים כאלה- נציגים של חשיבה אנלוגית.
2. תמונות - מרחב נפשי מלא בטקסט "חי" או מבנים מופשטים גיאומטריים (גרפי) - חשיבה דיגיטלית.
3. מונולוג או דיאלוג פנימי (ייצוג שמיעתי) - חשיבה אנלוגית יותר.
4. מוזיקה - חשיבה דיגיטלי או אנלוגית, ייצוג שמיעתי.
5. אין תמונות או שיחה - ייצוג פיזי (גופני), לעתים קרובות אנשים כאלה הם digital ומאוד מוצלחים במדעים המדויקים.
6. ייצוג מעורב, הוא נפוץ ברוב המקרים. לפעמים אדם חושב באמצעות תמונות ולפעמים מנהל דו שיח. יש כאלה שמשתמשים בתמונות ומילים בו זמנית.
7. חשיבה מקבילה- נדיר בדרך כלל. במקביל בחלק אחד של זרם התודעה אדם מתרגול יוגה בשני מנהל עם מישהו שיחות, פותר משהו וכ"ו. במקרה זה קיים ייצוג משתנה, אבל דומה לזרם שני של התודעה. אם הייצוג בזרמים שונה, זהו סימן של בעיה בנפש.

לפעמים ייצוג הוא משתנה מאוד, למשל, אצל מטופלת א" תהליך הגעה להשקטת תנודות התודעה היה כזה: בהתחלה היא הייתה צופה "מסך רץ" עם תוכן העמודים של דוחות חשבונאיים. ואז, עם העמקה של הרפיה, כל זה נעלם, ואז היה מתחיל פטפוט במוח, לאחר סיום של הפטפוט בפני מבט פנימי היו עולות תמונות, והתודעה החלה להיות אמורפית. התהליך כולו נמשך כשעה וחצי.

ככלל, לפני השקט מנטאלי/ריגשי באה השלב של הכאוס מנטאלי (רעש לבן). זרם של דימויים הופך להיות דומה לחלומות קטועים, את התוכן שלו לא ניתן לזכור אחרי יציאה מתנוחה (או מיציאה של הפסקות בין התנוחות). דיאלוג/מונולוג פנימי הופך להיות פטפוט בלתי מובן. בייצוג מישושי (kinesteti) יש רעד בגפיים, תנועות לא רצוניות של פנים או הגוף, עולה למודעות "רעש" של עבודת השרירים בודדים או קבוצות שלהם, קול זרימת הדם בגוף.

שקט מולחט (אמיתי וחד משמעי) אינו מופיעה בבת אחת, ולא אצל כל מתרגל יוגה, אבל רק אצל חלק מאנשים עם מייצוג דיגיטאלי או קינסתטי. אם sadhaka (מתרגל) "רואה" ו/או "שומע" את המחשבות שלו, אז השקטת התודעה האולטימטיבית ומלאה יכולה לא לקרות.

ככלל, פעילות מנטאלית לא רצוניות כאילו נסוגה ומאבדת מעוצמתה. מופיע מצב לא מוגדר אבל ברור מאוד: אתה- פה– מתבונן בהעדר של תחושות בגוף, מחקה לאותות היציאה מהתנוחה. ושם, על "תחתית" של התודעה, כמו בטלוויזיה, משהו מהבהב, מדבר, מסתובב...

חלק של ה"האני", המתרגל יוגה (הצופה המוחלט), צופה בטריקים אלו באופן מנוכר, אדיש, לא נגרר ולא מנסה להבין מה קורה. בהדרגה, פעילות האוטונומית של התודעה כמעט מפסיקה להופיע, כמעט נעצרת וכמעט נעלמת.

באופן כללי, השקטת תנודות התודעה (CHVN בשלבים שונים) לא יכולה לבוא במהירות, איכותה תלויה בגורמים שונים, ולא ניתן לצמצם אותם למכנה משותף אחד. אצל מישהו זה באמת שקט וחושך אצל שני- יש שמים עם כוכבים, "משחק של צבעים", "סרט", חלומות, הצללה, השקיעה. על פי התיאורים הסובייקטיביים של התהליך: התודעה נרגעת, נהיית אמורפית, מרחפת, דוהה, מאבדת את החדות שלה, "מהבהבת" וכמעט קופאת.

כתוצאה מתרגול כזה כל אדם יכול לחזור בהדרגתיות למצב ורמה ריגשת/מנטאלית טבעית שלו. הכול ניתן לתקן.

אם היה לך סבלנות לקרוא עד כאן, באופן טבעי מתעוררת השאלה: - למה מורים הודיים מתעלמים מנושא של השקטת תנודות התודעה, כאשר באשראים שלהם הם מלמדים כול אחד, אבל לא ברור מה, העיקר רק שישלמו? יש אנשים שחושבים שהם מסתירים את המידע הזה בזדון, מישהו בטוח כי ההודים פשוט לא יכולים להסביר את זה, למרות שהם עצמם עושים הכול נכון.

אנו רואה את זה יותר פשוט:
הפילוסופים של אירופה ציינו מזמן מקוריות החשיבה ההינדית, שאינם חיים לפי המוח, אלא לפי הלב. מי שנסע להודו, מציין הרפיה הפסיכולוגית של האוכלוסייה המקומית, וזה מדהים וכובש אנשי המערב. חלקו העיקרי של הרדמה/אנסתזיה מספקת, כמובן, הדת. חיים בעוני נוראי, על סף המוות ולא מפריעים לאף אחד, האמונה בנצחיות הנשמה ותקומתה עוזרת מצויין לשמור על אור הלב, ולא משנה מה! רק אנשים במערב צריכים ללמוד "לכבות" את הראש, במטרה להפסיק התרוצצות מנטאלית, אבל להודים אין בעיה כזאת! ואם אתה מדבר איתם על הנושא של "חימום רגשי יותר", קרוב לוודאי שהם אפילו לא מבינים למה אתה מתכוון. בדיוק כמו שלא מבינים אותי אנשים כאשר אני אומר להם שתרגל יוגה צריך להוביל הפסקת התרוצצות מנטאלית ובמצב זה התרגול צריך להתנהל כול הזמן!

אדם ממוצע במערב לא מכיר "השקטת תנודות התודעה", כמו הודי לא מכיר התרוצצות מנטאלית!

חוסר שביעות רצון עם המצב הנוכחי, תמיד הידד אנשים במערב לפעולה, הוליד מדע ותרבות, את הטכנולוגית עצמה. יוגה נוצרה בסביבת מידע שונה, על ידי אנשים עם השקפת עולם וחשיבה שונה, וזאת הסיבה כי ביוגה סוטרה של פטנג'לי מה שמהווה מחנה משותף להודים לנו מהווה אבן נגף.

היכולת לפרוק בבטחה ולהסיר התחממות יתר רגשית/מנטאלית מתת-מודע חיוני לאנשי הטכנולוגיה! היוגה האמיתית היא מאפשרת זאת, כי יש בעיה אמיתית עם תת המודע אצל אדם המערבי. אני לא מהסס לומר כי אנשים עם סטיות פסיכוטיים, דיכאונות, חרדות וכ"ו מהווים כיום חלק משמעותי מהאוכלוסייה! (העורך: אנו חיים במדינה עם לחץ מטורף: בעיות כלכליות, ביטחוניות, שאלות קיומיות מלוות אותנו מהיווסדות המדינה.)

אנחנו חיים במתח מתמיד. כול זה משפיעה לא רק על מבוגרים אלה גם על הילדים. מטרת ההורים להגן על הילדים כאשר המבוגרים נמצאים במתח זה משפיע על הילדים. משפחה נורמאלית היא מקור להתפתחות תקינה של הילדים, זאת נורמה.

אין חינוך לקוי במשפחה, יש המשפחה לקויה בעצמה, אשר אתה הילד מחכה וקולט דרך תת המודע!

מתח מתמיד אצל מבוגרים משפיע גם על הילדים (אנחנו דור מזוין). אם ההורים לא הסתדרו עם העולם החיצוני ובניהם כול זה מושלח על הילדים ומופיעה בחיים שלהם. כך אנחנו מיצרים "נכים מילדות".

בוא נראה איך מה שאמרתי מתואם עם נושא התת מודע. "באבולוציה התהווה תת המודע כאמצעי להגנה על המוח מהעבודה מיותרת ולחצים בלתי נסבלים" ("המוח. רגשות, צרכים, התנהגות")

מצד אחד תת המודע - מנגנון והגנה, ומצד שני - סוג של "פח אשפה", לשם, מתחת לסף של תפיסה, באופן אוטומטי נזרק חומר לא רלוונטיות או מסוכן לשפיות. אם המספר וההיקף של הלחץ שחווה הפרט במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות, לא יעלה על הערכים הממוצעים, מנגנון הגנה של הדחקה יבצע את תפקידו באופן תקין.
אבל: "לכל הדברים וחוויות קיים ערך אופטימאלי. מעל ערך זה משתנה מזיק" (ג'בייטסון).

מתח, מאנגלית - לחץ - התחושה בגוף, שהיא תוצאה של מספר רב של אירועים, שמקורם נמצא בתוך הגוף או מחוצה לו. אם מכות המציאות מתחילות מוקדם מידי וזה יעלה את יכולות ההסתגלות של הילד, תת המודע שלו, הופך לאט לסוג של "מסבלה", המלא בשליליות. יחד עם מצבים שאדם לא היה מסוגל להסתגל אליהם נדחקים גם פיסות של זיכרון שהיו "סמוכים" אליהם. אדם מאבד היסטוריה אישית. מתרחש עיוות הקשר בין המודע ועם החלק הלא מודע של הנפש, אשר מוביל לעיוות מוחלט בתפיסה, בתודעה, בחשיבה ובפעולה.

ידוע כי: "יחד עם ההתפתחות של ההיסטוריה האנושית, השתנה גם העומס, שממנו אין תוכניות הגנה גנטיות, וכעת הסתגלות לסביבה תלויה בתפקוד הנפשי של האדם יותר מאשר הכוח של השרירים שלו, העצמות והגידים או מהירות הריצה. נשק מסוכן כעת הוא לא כלי של האויב, אלא מילה. רגשות האדם, שתוכננו במקור לגייס את הגוף להגנה, עכשיו מדוכאים יותר, מוטבעים בהקשר חברתי ומעוותים לאורך זמן, מפסיקים להזדהות על ידי הבעלים שלהם ויכולים לגרום לתהליכים הרסניים בגוף "(Radchenko, 2002).

במילים אחרות, חומר שלילי המודחק אל תת המודע ותקשורת גרועה עם העולם, גורמים אפילו אצל צעירים מאוד להפרעה תפקודיות בהתחלה, ולאחר מכן למחלות אורגניות של איברים ומערכות.

גם אם הילדות וגם משפחה טובים, חומר המודק מפוצה, לאדם במציאות שלנו יש בעיית הצטברות של עומס יתר הנוכחי. החיים מחייבים שיכלול מתמיד של הפעילות המטאלית והגברת קצב החיים. רגשות מפריעות לחשיבה מופשטת, ומנגנונים הורמונאליים - מדוכאת כל הזמן, מצד שני – אדרנלין שנוצר אינו מנוצל על ידי פעילות הגופנית הכרחית ומספיקת.

זה מוביל לדומיננטיות קבועה של מערכת העצבים הסימפתטית ולהיפר טונוס שרירי, שנמשך גם במהלך השינה. מתח הכללי עולה יחד עם כל התופעות הנלוות: צמצום שדה של תפיסה, טשטוש החשיבה, תקשורת גרוע עם אחרים, וכ"ו.

תפיסת אגב, בנויה בצורה מופלאה, נראה (אם אנחנו בראש צלול זיכרון תקין) שהתודעה (תשומת הלב) מתנהגת כמו אלומת הפנס, המאיר נוף בלילה. נראה כי אנו זקוקים רק למקד את תשומת הלב (ויחד איתו המבט) על משהו, וזה הופך להיות ברור ונתפס. אבל זוהי רק אחד האשליות הרבות שמסבכת את החיים. התודעה המעוותת בניגוד לזרקור פועלת כמקרן, ולא מאירה את המצב, אלא מטילה עיוות משלה. מצב זה נקרא "דכדוך נפשי"- הרעלה עצמית מנטאלית-רגשית. "הגבלות (העיוותים) של האישיות נמצאים מחוץ לתודעה ותלויות בכמות והאופי של המודחק" (גרגורי בייטסון)

ככלל, את קיומה של "הרעלה" אינה עולה למודעת של הפרט, נראה לו כי הוא דווקא בסדר ו"בחוץ" הכול לא בסדר. שגיאות ההתנהגות מתרבים ומצטברים, הורסות כל התוכניות, תקוות, ובסופו של דבר גורל.

"החיים מתחילים להידמות יותר לאגדה מלאת זעם רעש, שמספר אותה אידיוט" (שייקספיר). בעתיד אורב משהו לא נעים כמו: קשי ההיסתגלוות, נוירוזות, הפרעות תפקודיות, דיכאון, מצב גבולי של פסיכוזה.

בכל רשת עצבית (כולל מערכת העצבים המרכזית של האדם), ישנם שני תהליכים בסיסיים מנוגדים - זרימת המידע מבחוץ אל המוח, ולאחר מכן זרימתו משם אל התודעה.

סך הכול כמות האנרגיה של הנפש תמיד שווה לאחד, והיא מנוצלת באופן אוטומטי בצורה יעלה על פני ספקטרום שלם של תגובות לעולם. במשך היום, רובה מנוצל להספקת פעילות התודעה הערה, במהלך השינה חלק גדול של המשאב נצרך על ידי "המטבח" התהליכים של תת מודע, וההחלמה של הגוף.

תודעה ערה בחי היומיום רגילים, אף פעם לא ריקה, וכאשר ריקנות מגיע בעיקבות תרגול היוגה, שוחרר אז חלק מהאנרגיה (לפי חוק שימור האנרגיה) ומועבר אל תת המודע ומשפיעה על התוכן הפתולוגי. זה גורם לחלחול של התוכן אל המרחב הנפשי ריק. זה מאפשר תנאים הכרחיים ומספיקים להובלת חומר שעזב את הלא מודע (ולא רק) אל "פני השטח". זה מה שנקרא הפריקה. מצד אחד מדובר במשבר של המערכת, ומצד שני – זהו שינוי לטובה.

איך ועד איזה רמה אדם יהיה מודע לתהליך, זה מחליטה התודעה המערכתית (כוח עליון) על מנת להגון על התודעה עצמה. המנהל העליון זה מחליט ומפנה את החומר אשר "פורק" דרך ערוצי תפיסה/יצוג (כעת הם ערוצי הפריקה) מתאימים, ודרכם החומר הזה מושמד.

התנאי העיקרי להתחלת תהליך של פריקת החומר מתת מודע - הרפיה פיזית ומנטאלית מרבית (במשך תרגול כולו) מה שמלווה בדומיננטיות הפארא סימפתטית.

נציגות המובילה, מארגנת (מעצבת) חומר המושמד, דרך הצגה מסוימת בתודעה, אבל את התוכן של "הפריקה" (ועד להשלמת התהליך - המטופל) תלמיד יוגה מבין רק חלקית. ברוב המקרים, הפריקה מתרחשת באופן לא מודע, באמצעות תנועה פיזית, תחושות (כאב ללא סיבה) בגוף, שינויים ריגשים, ובדרך זו או אחרת באה לידי ביטוי בחלומות.

רב שיטות ידועות של הקלה ושיקום פסיכולוגי (הפסיכואנליזה rebirthing, NLP, היפנוזה, טיפול הגשטאלט, tomalogiya וכ"ו וכ"ו) מפסידים בנושא הביטחון ל"פריקה"! כי היא בעיקר מתרחשת מחוץ לתודעה, ללא חידוש חוויות אסוציאטיביות הקורות בפסיכואנליזה!

תחילת תהליך הפריקה אוטונומי יזום על ידי האדם, אבל מיושם על ידי מערכת גוף-נפש ללא כל הפרעה על ידי (על פי רוב ללא ידיעתו) השפעה אישיות או מבחוץ! ולכן התהליך זה הוא נטול שגיאות, בטוח ואופטימאלי.

סוגי פריקה טיפוסיות:
ליוגה טרפיה מוצלחת (כמו בכול בטיפול) דרושה לתקשורת באיכות גבוהה עם המטופל. היא מסובכת בשל העובדה כי:
"kinesthetic בדרך כלל מתלוננים על audial וגם על visual ומאשימים אותם בחוסר רגישות. visual מאשימים audial שהם לא שמים לב אליהם, כי במהלך השיחה אלה לא מסתכלים להם בעיניהם. Audialisty מתלוננים כי kinestetic לא מקשיבים וכ"ו.  בסופו של דבר, הנציגים של קבוצה אחת תופסים את ההתנהגות של קבוצה אחרת כמו עוינת ופתולוגית ("מבנה הקסם", כרך 2).

אנו חייבים גם לקחת בחשבון כי דומיננטיות של נציגות המובילה של מערכת אחת לא בהכרך אומרת שאחרים הם חסרי מעש. רבים חושבים גם דרך תמונות/בצורה חזותית וגם מילולית, ו kinesthesia מיוצגת בדרך כלל (למעט "מקרים גבוליים" ונוירוטים חמורים) אצל כול אחד. בנוסף, הידע של ייצוג המוביל הוא קריטי בבחירת טכניקת המדיטציה הנכונה.

פריקה פיזית דרך הגוף. ברורה ומובנת מאליו.
כאן אני מביא דוגמאות קיצוניות והפריקה לא חייבת לבוא בצורה כזאת. פשוט דוגמאות קיצוניות ממחישות את התהליך עצמו מצוין. חשוב גם לדעת שתהליך הפריקה ניתן לווסת ולמיין.

פריקות פשוטות קורות כול הזמן בתרגול. זה גם הפיהוק וגם השמעת הנחת רווחה וגם הירדמות של התלמיד בשיעור.

דוגמה:
גבר בן 35 שנים, מבנה גוף חלשלש, עם נתונים פיזיים בינוניים. נסיבות ילדותו – לא כול כך מוצלחים. עם היסטוריה של חצי חיים עם קדחת השחת שמוחמרת חזק בקיץ, רמה גבוהה של חרדה, היפרטוניות של שרירים, עקמת, עייפות כרונית ונדודי שינה.

עם תחילת תרגול היוגה מצב כללי התחיל להשתפר לאט ובהתמדה. שנתיים מאוחר יותר, מהאלרגיה נותרו זיכרונות חלשים, בריאות   ב95% חזרה למסלולה, אבל הכי מעניין זה שהייצוג המוביל של הבחור היה kinesthick במרחב התודעה הוא לא ראה או שמע משהו, מחשבות הופיעו משום מקום, בצורה הלא מודעת.

כאשר הגיע להרפיה פיזית ומנטאלית מסוימת, בגוף החלו להופיע לסירוגין רעידות בשרירים בסדר: מסביב העיניים, בירך, ביד. בשוואסאנה הופיעה עווית קלה באצבע הקטנה ברגל שמאל, אשר לאט התפשטה על גפה כולה. במקביל לאותו תהליך החל גם ברגל ימין, פלג גוף עליון וזרועות, בסופו של דבר את כל הגוף התחיל לנוע באופן מוזר, כאילו בהתקף של מחול ויטוס הקדוש.

שום רגש לא היה מלווה תהליך זה. לאחר מספר דקות של קרקס לא רצוני זה, כאשר התחושות החלו לרכוש צל לא נעים, בחור שכל הזמן הזה לא היה מפריע לתהליך, כיווץ חזק ואז הרפה את השרירים, תוך פתיחת העיניים שלו, וזה הפסיק את כול הרעד מיד. ביטויים אלה הופיעו באופן קבוע בשוואסאנה במשך שישה חודשים, ולאחר מכן נעלמו בהדרגה. מצב הרוח ואיכות החים השתפרו מאוד. אבל פעם לאדם הייתה פריקה חזותית רב עוצמה. פעם הוא ראה סרט עם המשפחה, הוא חש לפתע בחילה קשה, בקושי היה לו זמן לרוץ לשירותים, ובעוד הקיבה מתהפכת על פיה, במוחו בבירור יצא קטע לפני שנים רבות: בחור שיכור ברחוב כפרי תפס בצווארון, ומכה בראשו ילד קטן.

דוגמה:
גברת עם מבנה גוף מלא, בתחילת התרגול המצב הכללי גרוע. לפי סוג של ייצוג מוביל - kinesthetics ו DIGITAL. במשך שנים רבות, בעלה היה משתכר באופן קבוע, היא נאלצה לגדל את הילדים לבד ולפרנס את משפחתה. כתוצאה מכך נוצרו: נדודי שינה, עייפות ודיכאון כרוני, אובדן עניין בחיים. כאשר ראש המשפחה שוב יצא מההשתכרות קבועה, הילדים גדלו, מצבה הנפשי והפיזי של אישה נשאר רחוק מאוד מהרצוי, וכל ניסיון איכשהו לשנות את זה (טיול להודו, שהייה באשראמים וכ"ו) היו חסר תועלת. לאחר שישה חודשים של תרגול אסאנות עם הרפיה פיזית ומנטאלית, כאשר ראשה החל להשתחרר מן המחשבות, החלה פריקה פיזית פעילה. זה היה מראה! בזמן שוואסנה בגוף האישה עברו גלים, כמו שטיח כאשר הוא מנוער, הגב ממש הצליף על הרצפה ומי שהיה צמוד אליה נבהל, כאשר באותו הזמן הראש נשאר ללא מחשבות/מנותק! לפעמים (ואין פלא!) לאחר שוואסנה היו לה כאבי שרירי הבטן והגב.

מצב הרוח הכללי בזמן פריקת תת המודע (כשנה ושלושה חודשים) היו בלתי יציבים, לפעמים דמעות ללא סיבה, לחוסר נוחות פיזית ורגשית. ואז הגיע שיפור דרמטי של מצב הרוח והעור, לפני שינויים פיזיים תפיסת החיים השתנתה, היחס לדברים שמתרחשים בחיים, טבעם של החלומות, המתחים של העבר הושמדו, החדשים כבר לא הצטברו. בעוד העבר נותר ללא שינוי, הוא כבר לא לחץ, הופיעה אופטימיות יציבה לגבי העתיד והחיים בכלל.

דוגמה:
 גבר בן שלושים, עם גוף חזק, אתלטי, אינטלקט רב עוצמה. ייצוג שמיעתית. לאחר שירותו הצבאי עבר ניתוח להסרת melanoblastoma ושרד - עובדה יוצאת דופן. ואז נכנס לעסקים, מזה זמן רב היה חשוף למתחים קיצוניים. בזמן הפגישה שלנו היה תשוש מאוד, פיזית ורגשית, סבל מנדודי שינה. כדי להירגע איכשהו, הוא היה צריך לשתות לפחות שני ליטרים של וודקה. בגלל שכול מה שהוא התחייב לעשות הוא היה מבצע בצורה טובה מאוד, הוא הצליח להרפות כמעט מהתחלה. הפריקה הפיזית קרתה כמעט באופן מיידי, ואת השחרור הפיזי היה פעיל מאוד, בצורת התכווצויות שרירים חזקה של הגפיים והגו. הוא היה יכול לשכב על הרצפה כדי להאזין ליוגה נידרה במקום אחד ולחזור להכרה במקום שונה לגמרי, איך הוא הגיע לשם - לא היה לו מושג.

דוגמה:
 אישה בגיל העמידה, אופי היסטרי. ילדות והתבגרות עם אקלים משפחתי מסובך מאוד, עד סוף בית הספר כדי להיות בבית פחות הייתה פעילה בריקודים. אחרי חצי שנה של תרגול היוגה הופיעו תופעות הבאות: באזנה ליוגה נידרה, היא "ניתקה את הראש כמעט מיד", ואז באמצע הטקסט קמה והתחילה לזוז בעיניים עצומות למחצה. מה זה היה, היא לא הייתה יכולה להסביר. ריקוד איטי, אקרובאטי תוך כדי שינה. תנועות מדהימות שלפעמים דומות לאסאנות. זה נמשך עד שעה, ואז היא נפלה לתנוחת Pavanamuktasanu וקפאה למשך עשר דקות. היא לא זכרה כלום, אבל אחרי זה הרגישה נהדר. אם במהלך "ריקוד" הטלפון צלצל או מישהו מהקהל עשה רעש - גברת חזרה להכרה ונכנסה להיסטריה ולאחר מכן להתעלפות. בעזרת תרגול יומי של תנוחות והאזנה ליוגה נידרה פריקות כאלו התרחשו כפעמים בחודש, ואז פסקו לאחר שישה חודשים, מצבה הכללי השתפר במידה ניכרת.

דוגמה:
 בחור בן עשרים ושתיים, נרדף על ידי בעיות במשפחה, עם שינה ירודה, נורא מכופף ולחץ דם לא סדיר. כבר בשיעור השלישי התחיל לרעוד כעלה נידף. אחרי ההסבר שלי, הוא הבין את המצב, ושמונה חודשים רעד על שני שטיחים רעד עוצמתי (כדי לא לזעזע את עצמות על הרצפה) בין האסאנות. תדירות הרטט של הגפיים היה לפעמים כאלה שהם הופכים שקופים, כמו מהבהבים חישורים של גלגל אופניים ומסביב היה רוח. אחרי שעה של תרגול הבחור למרות חיוורון הרגיל שלו הפך ורוד במיוחד. ואז, לפתע סיים את הפריקה הגופנית, והחלה פריקה רגשית חזקה. אחרי שנה וחצי של אימון לא היה אפשר להכיר אותו. הוא השתנה לחלוטין, אפילו המראה, הורים שאיבדו בו נער הצלפה, ואמרו מילים מוזרים (ואני אישית לקח את זה בתור מחמאה): - פאשה, אתה תפסיק את זה יוגה המוזרה הזאת, ואז אנחנו נקנה לך מכונית...

הסוג הבא של פריקה - רגשי.
היא קורה לאנשים עם כל סוג של ייצוג מוביל, ההבדל היחיד הוא כי מי רואה ו/או שמיעה, יכול לפעמים לדעת (לזכור, להבין) עם איזה זיכרונות העבר מתואמות חוויות הנוכחות שלהם, ו"טלטלה" רגשית. ל Digitala ו kinesthetics ידע כזה, ככלל - אינו זמין, למרות שיש יוצאים מן הכלל.

דוגמה:
 אישה בגיל העמידה, שלוש שנים של דיכאון חמור. לקח לה כמה חודשים להסתגל לתנוחות, ואחרי זה החלה התקדמות בעומק של הרפיה פיזית ומנטאלית. בשלב מסוים כאשר הגוף שיחרר רוב התכווצויות השרירים, וההכרה החלה "לצוף", הופיעו דמעות. והם זרמו ללא הרף לאורך האימון, עצרו רק בשוואסנה, ואז החל יגון עמוק. היא תרגלה בבוקר ועקב דמעות רבות החלו לכאוב העיניים וזה הפריע לעבודה. היא הייתה צריכה לתמרן עם התדירות של הרפיה עמוקה, ולבצע אותה פעם ביומיים, כדי לתת לעיניים די זמן להתאוששות. השלב הבא הוחלף על ידי בחילה והיא - בסחרחורת. כל הטריקים האלה ממשיכים הרבה זמן, ורק לאחר "מסה קריטית" שהושמדה, המצב הכללי של המטופלת חזר להיות מצוין, והיא, במילים שלה אמרה: נולדתי מחדש. זיכרונות של העבר נשארו, אבל הם כבר לא הפריעו, הם הפכו להיות ניטראליים. תהליך ההקלה כולו לקח שנה וחצי.

דוגמה:
גברת בת 33 עם ילדות מאוד מסובכת. בתחילת תרגול ברשימה של בעיותיה היה: פחד גשרים וגבהים, אי סבילות מוחלט של חום וקור, העדר קשר עם הורים, דיכאון קבוע, עייפות כרונית, חוסר תקשורת נורמאלית עם אחרים, תפקוד גרוע של מערכת העיכול, היסטריה וחוסר יכולת מוחלט להתרכז. בעיקר ייצוג שמיעתי, המוח מלא בפטפוט מתמשך שעובר לעתים קרובות לזמזום מתמשך, שהיה מתיש אותה. השיקום באמצעות יוגה היה איטי, כי היה משולב עם תנאיי חיים רעועים ועבודה קשה. אחרי אופטימיזציה של התנאים החלה הקלה/פריקה בצורות אופייניות של הגוף, רגשות וחלומות. בתחילה, החולה התלוננה כי קשה לה ללמוד אסאנות עקב בעיות בברך, גב, שנפגע במהלך הספורט בילדות. מאוחר יותר היא גילתה כי כאב הברכיים מופיע לאחר התמוטטות רגשית, והיא לא יכולה להתמיין במידה הרצויה בתחושה אסאנות. במילים אחרות, אצל המטופלת בגיל צעיר נקבעו נקודות קבועות לפריקת המתח בגוף - ברכיים, פנים, עיניים. לאחר תרגול ארוך, השיפור בא לידי ביטוי בעובדה כי הלחץ כבר לא השפיע על הברכיים, והם, בתורם, לא מנע את ביצוע של אסאנות. בהדרגה, המטופלת התחילה באמת להרגיש את הגוף, אשר במשך שנים לא היה בשדה התודעה. אחד הערוצים להקלה/פריקה היו פנים והם פשוטו כמשמעו בשוואסנה והרפיה "נלעסו". אחרי התרגול הגברת נראתה כאילו סתרו לה על לחייה. חומר המודחק פורק דרך הרפיה וחלומות, תהליך קשה זה לקח כמה שנים. התעוררות של זיכרונות בא מן ההווה אל העבר, אל הילדות עמוקה, המשימה העיקרית הייתה לארגן פריקה כך שהיא תוכל לחיות ולעבוד כרגיל. כתוצאה מכך, היא הפכה לאדם אחר! אדם שחזר מהגיהינום, בריא ושלם! 

בתור הנושא הכללי הרכיב הרגשי של פריקה הוא מאוד מסובך, קשה להפריד בין רגשות שנגרמו כנראה על ידי מגע עם העולם החיצון מן רגשות הבאים מבפנים. אצל חלק מאנשים השחרור רגשי מתרחש בעיקר באמצעות חלומות – זאת אפשרות שדי טובה. והיא לא בהכרח בעלת משמעות, זה איך שכבר תחליט התובנה האוניברסאלית. לרוב, אנשים מבינים כי חלום הוא סוג של פריקה רצינית, אבל המשמעות שלה אי אפשר לתפוס. וכשזה מגיע לסיומו ואופי של החלומות הופך להיות חיובי זה מתרחש במקביל עם שינויים גדולים בתפיסה העצמית ותפיסת העולם.

לעתים קרובות במהלך פריקה יש שיקום של פגיעות פיזיות ישנות. זאת נקודה מעניינת ויש הגיון לספר על זה יותר, כי הגוף רושם/זוכר כול דבר שקרה לו, זיכרוננו - הוא מוחלט.

דוגמה:
מכונאי בספינה, בן חמישים פנה עם בעיה של עמוד השדרה. שיקום התנהל טוב, ואז פעם בחורף, כבר בעל ניסיון מספיק, הוא, משך את ברכו, בתנוחת הגיבור.
אמרתי -
"סשה, כיצד זה יכול לקרות לך? ידוע לך מה עושים במקרה זה? להשאיר את המקום במנוחה. לתרגל תנוחות שאינן משפיעים על הברך." 

בשובו הביתה באותו ערב, הוא נחסף לקור מצמרר, כאשר חיכה לתחבורה ציבורית, אז היה קור עז במוסקבה. לאחר מכן, הברך כאב עוד יותר, עד כדי כך שהוא היה צריך להפסיק לתרגל לגמרי. בעת שאני שובר ראש על המצב, החולה עצמו התקשר: -
"היי, מה העיניים? נזכרתי כאשר היתי מתאבק. בשנה השלישית באוניברסיטה קיבלתי אפילו מדליה על זה. ואז פעם בתחרות פצעתי את אותה ברך ושישה חודשים לא יכולתי אפילו להתכופף"
- טוב מצוין שנזכרת! עניתי לו."
ואז הכול מסתדר. "השיעורים היו בסדר, אבל הגיע הזמן לשיקום של הפציעה ישנה. אם לא הייתה קופא, הבעיה הייתה משתקמת באפשרות עדינה יותר, אבל כאן על ההחמרה של הפריקה התאסף קור עז וזה כבר היה יותר מדי"

דוגמה:
 גברת, כבת ארבעים צברה המון בעיות פיזיות, היה צריך להחזיר אותה מצב תקין, לסדר את הגב, לתקן חוסר איזון באגן ודליות ברגליים שבאו בעקבות זה, בשלב מסוים, כבר כאשר היא הייתה מהגיע הרפיה פיזית ומנטאלית, היא התלוננה על כאב נובע בעיקר בלילה ביד שמאל. בידיעה שהיא מאסטר בעבר בכדוריד, שאלתי אותה אם היו לה פציעות אי פעם ביד הזאת?
 כמובן! - הייתה התשובה. - נפצעתי, ואפילו כמה פעמים!

כשבועיים היד לא נתנה לה לישון היטב, ואז הכאב נעלם, והידה הייתה כמו חדשה. לאחר מכן, קרתה לאותה הגברת פריקה השנייה, אלא מאופרה אחרת. היא ואחותה הגדולה גדלו עם אמא, אביה נפטר כאשר המטופלת - בתו הצעירה, היתה בת חמש. כפי שאפשר להבין, האם חינכה אותם ביד קשה, בעתיד, הבת הייתה איתה בתקשורת גרועה. הייתה חשדנית ולא מרוצה כל הזמן מכלום: משפחה, חיים, ילדים, בעל, עבודה וכ"ו. 
לגברת היה יצוג ויזאלי, היא חשבה "בעזרת תמונות". אבל פעם אחת, בשנה השנייה לתרגול הרפיה פיזית ומנטאלית עמוקה ביוגה נידרה היא שמעה בבירור קול פנימי ולפתע הבינה שהוא תמיד היה שם. הקול כל הזמן היה מלא בטענות אליה, דיבר על חוסר ערך שלה, לעג בחריפות, אמר לה גידופים והשמצות שנייר אינו סובל.

"אני יודעת" - היא אמרה במרירות – "זהו קול של אימא, את הנימה שלה לא ניתן לפספס..."

כאשר התעורר פעם, הקול נשאר תקופה ונראה היה שאין שום ישועה ממנו. אבל עד מהרה הגברת הגיעה לשיעור במצב המום: היא ראתה חלום שבו היא רבה מחדש עם אביה בגיל חמש והוא נתן לה מכות חזקות בישבן. זה קרה זמן קצר לפני מותו, ונמחק לחלוטין מזיכרונה. בדיוק בחלום ההוא היא זיהתה את הקול שרדף אותה- "זה היה הקול של אבא שלי, לא אימא שלי! מדהים!"
היא אמרה. "עכשיו הקול נעלם, אני כבר לא שומע אתו! והעולם השתנה..."

דוגמה:
משפוחס זאת היתה בכלל משהו מיוחד, כעת נדבר על הבעל של הגברת שתוארה לעיל. למעשה, איתו התחלתי לעבוד קודם, אשתו הצטרפה מאוחר יותר. לאחר שירותו הצבאי הפך אלכסי להיות פסל זכוכית. הגב סבל מאז כאבים חזקים עם הפוגות בלתי צפויות. עבר אין ספור רופאים ומעסים. בדיקה חזותית וצילומי רנטגן הראו כי אחד החוליות ממוקמת ממש מתחת השכמות היתה שקועה, פשוטו כמשמעו, בעמוד השדרה היה חור ענק, איך ההורים שלו לא שמו לב לזה בילדו –לא מובן!

יתר על כן, הוא נשבע ונשבע שכל עוד לא הרים ארגז כבד בפעם הראשונה לא היה לו מושג שזה משהו לא בסדר. מאוחר יותר, "משהו" הזה הטריד אותו במשך עשרים שנה. עמוד שדרה היה בעיתי מאוד. בפגישה הראשונה המטופל בקפידה נשכב על בטן במזרן , ישר כמו קרש.
 תתמוך בסנטר עם הידיים -
אמרתי - נראה, מה עם הגב...
הוא סיבב את הראש קצת, הסתכל עלי בבוז ואמר:
זה כבר כואב...

לתנוחות הכי הפשוטות אלכסי היה נכנס שביל מפותל, יוצא בשביל אחר, הוא היה ממש צריך למשמש את הדרך כול פעם מחדש. מה שזה לא יהיה, אחרי חודשיים כאב גב נעלם כלא היה. חודש, חודשיים- יש התקדמות בתרגול. הבחור נהנה מהחיים, אבל גם מתחיל להיות מודאג.
- מה זה? - אני שואל. -, אנחנו יכולים להגיד כבר אין כאבי גב, תחיה מאושר, אני חושב שאתה סידרת את זה מהר מאוד.
- זה טוב -הוא אמר -
ופתאום כאב גב יחזור?
פעם אלכסי הגיע לבית הספר עם הפנים הפוכות, ועל השאלות שלי בהתחלה רק הניד בראשו. ופתאום הוא פלט: "ראיתי חלום מאוד מוזר. בהתחלה זה היה חלום רגיל שלי על בלשים ושודדים כמו בסרט פעולה. ופתאום עוברת בעיר השמועה על מין החיה השחורה, כמו אצל קיפלינג קאה- הפנתר השחור והיא מוחצת אנשים ללא רחמים. כל זה טוב, אבל אחרי כמה זמן אני מבין (בחלום שלי!) היא דווקא מחפשת אותי! ומן הרגע הזה החלום הופך לסיוט. הסתתרתי בדירה כלשהי ואני יושב שם יום או יומיים, שלושה. פנתר השדים ממוקם מול הכניסה ומחכה. אני כבר רעב, והמשפחה לא יודעת איפה אני, אין הטלפון - בקיצור, אני צריך לעשות משהו. ואנ מבין אפילו בחלום - משהו כאן לא בסדר! ערכתי חיפוש בדירה ומצאתי אקדח, חלוד לחלוטין, לא ברור אם הוא מסוגל לרות בכלל. והפנתר לא עוזב, אספתי כוחות נפשיים, אקדח בכיסי. אני יוצא, אין נפש חיה מסביב, הכול רועד מבפנים. החיה קפצה עליי עמדה על רגליה האחוריות ונשענה על כתפי - אני כבר שוכב על הקרקע. מפיה יש ריח רע, ובנשמתי היאבקות חזקה: לירות או לא לירות? אבל אני מבין גם בחלום, משהו לא בסדר, עדיף לא להיאבק! פתאום היא לוקחת אותי עם רגליה, מסתובבת, עושה שלוש קפיצות ונמסה באוויר. קפצתי מתוך שינה, כמו פקק. מכוסה זיעה, מבולבל ומבוהל לגמרי."

אישתו שאלה אותו:
אתה חולה?
לא נראה לי...
זמן - שלוש וחצי לפנות בוקר, התקלחתי במקלחת ונשכבתי שוב. לא יכולתי לישון. מרגיש כאילו הכול מסביב השתנה...
 אמרתי לו:
"מזל טוב! בהתחלה הלך והכאב, עכשיו הפחד המשויך אליו. טוב שאתה לא פחדת בשנתך, והתנהגת כראוי. אם הייתה מפחד - יכלו להיות אפשרויות..."

כשמדובר בפריקה, צריך להיות ברור: הנושא הזה רלוונטי עבור אלה שבאים ליוגה רק עם הבעיות מנטאליות-רגשיות (ולמי אין כאלה?) אנשים שרוצים להתמודד עם הפרעות תפקודיות רבות, מחלות של עמוד השדרה או מערכת השלד נושא זה קשור אליהם לא תמיד. בתרגול שלהם יש שלב חולף של אופטימיזציה של מצב רגשי הנוכחי, מודע פחות או יותר, לרוב המתרגלים.

הפריקה לא חייבת להיות לכול מתרגל יוגה הקלאסית. יש הרבה אנשים מאוזנים רגשית, הם פשוט לא נראים יחסית על רקע של מספר הולך וגדל במהירות של אנשים לא מאוזנים, שלא מסוגלים להסתגל למציאות החברתית הנוכחית. הם מייצאים חוסר איזון לחברה, וממלאים אותה בעצבנות ותוקפנות.

בנוסף, למרות כל האפשרויות של היוגה הקלאסית, היא לא יכולה לעזור תמיד, לכל מחלות והפרעות, יש נקודת שנקרא נקודת אל חזור, כאשר עוברים אותה מערכת גוף-נפש (הפסיכוסומאטית ) אינה מסוגלת לשקם את המצב.

כשמדובר בבעיות נפשיות, יוגה לא ישימה עבור התנהגות בלתי הולמת - ללא קשר לסיבות שלו. אנשים בסטאטוס כזה, במקרה הטוב - החולים ובמרפאות של הנוירוזות, במקרה הגרוע – בתי חולים פסיכיאטריים. באשר לנקודת אל חזור, אפשר להמחיש את הרעיון הזה על ידי דוגמה.

בשנת 2008 לקבוצה של אחד המדריכים של בית הספר שלנו הגיע צעיר בשם דימה. בגלל המצב והמראה שלו המורה העביר לי את הבחור. לאחר הערכה קצרה של תקשורת והמראה, הפנית אתו מיד לעשות בדיקת דם. למחרת, לא זיהיתי קולו בטלפון: אבחנו לי - לוקמיה חריפה, אני מיד מתאשפז במרכז האונקולוגי...

בשלב זה של המחלה לא להרגיש מה קורה לך - זה נשמע מוזר! מאוחר יותר, כאשר ניתחנו עם דימה שנים האחרונות של חייו, עלו על פני השטח טריקים מוזרים של בריאות, אבל הם לא הפריעו, ואז נעלמו ונשכחו, נותר בגדר תעלומה.

הבחור נכנס לחדר שלי שלושה חודשים מאוחר יותר, אפור- צהוב, פנים נפוחות, ושאל אם הפרקטיקה של אסאנות מותרת בכימותרפיה? הייתה שיחה קשה, אמרתי לו לוקמיה זאת לא האבחנה, שאיתה אפשר לתרגל יוגה. במיוחד בשלב חריף! יתכן כי נקודת אל חזור כבר חלפה והיוגה יכולה לעשות יותר גרוע ...

דימה אמר שאין לו מה להפסיד, והוא מוכן לקחת אחריות על מעשיו. לא הייתי מסוגל להגיד לו לא ולאסור תרגול יוגה בבית, אי אפשר לנטוש אדם במצב כזו...

מקלל את עצמי על העדר חוט שדרה, אמרתי לו להתחיל יוגה נידרה פעמיים ביום. מהרגע שבו הופיע "קווקוו" בנידרה, הבחור התחיל בהדרגה לחזור לצבע נורמאלי. ואז בא תורם של תנוחות הכי קלות בהרפיה מוחלטת, ללא צל של מאמץ. אחרי כמה חודשים, הוא ציין כי אפקט של כימותרפיה לא משפיע על בריאותו בכזאת אכזריות.

שישה חודשים מאוחר יותר, דימה נראה מאוד טוב ובריא, ולא ראו עליו שהוא חולה במחלה כול כך נוראית. רופאים במרכז האונקולוגי היו המומים ולא ידעו למה הוא מרגיש כול כך טוב, אבל, הוא לא הודה להם שהוא מתרגל יוגה.

ואז יום אחד הוא שאל אם הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות חצי יום, כי הוא מרגיש נורמאלי? אני חייב לומר כי דימה היה מנהל בדרגה גבוהה מאוד, והבוסים שלו התנהגו בכבוד לחולה והמשיכו לשלם לו מחצית השכר החודשי הרגיל, תוך שמירה על מקום העבודה.

אבל עם העבודה לא הסתדר בהתחלה, כאשר ניסה בכל יום להיות שם לפחות עד הצהריים, בערב בתגובה הייתה עולה הטמפרטורה. הוא היה צריך לחכות קצת עם זה, ואז כן הצליח לצאת לחצי יום עבודה והמשיך להרגש בסדר.

לאחר שנה הראשונה של לויקמיה יש שתי אפשרויות:
הראשונה - ברוב המקרים החמרה של המצב.
השנייה – שיפור ומעבר לכימותרפיה פעם בחודשיים, ואחרי שנה שנייה של טיפולים יש הפוגה והתאוששות מלאה.

הקרנות במרכז אונקולוגי נערכות בדרך כלל עבור אנשים זהי אבחנה ביחד, וטבעי שהם נפגשו שם, כמו חברים לסבל ניהלו שיחות אחד עם השני. בסוף השנה הראשונה של הטיפול שלהם, אנשים החלו למות, וזה הדאיג את הבחור מאוד, למרות מצבו בריאותי מצוין. כאן יכולתי רק לעודד אותו. הכול התנהל לכאורה בסדר, אבל ארבעה עשר חודש אחרי הטיפול, הוא היה השורד האחרון בקבוצה שלו. החלה התגובה השלילית במח העצם. בדיקות דם באותה תקופה היו כמו אצל אדם בריא, רופאים סירבו להאמין לזה! אבל, בכל זאת, התקוות להתאוששות התנפצו.

דימה נסע לגרמניה להשתלת מח עצם, למרבה המזל נמצא תורם. אמנם הבחור התקשר אלי משם, וקולו היה חיובי למדי. לא הייתה לי הקלה, בלב שלי עדיין נשארו משקעים כבדים. המסקנות מן הסיפור הזה היה מאוכזבים. קודם כל, יוגה לא מתמודדת עם סרטן. מובן מליו שאין שיטות טיפול אמינות במקרה הזה. למרות ההשפעה של הרפיה עמוקה ותרגול אסונות בהרפיה פיזית ומנטאליט עמוקה, קצב (דינאמיקה) התפתחות המחלה היה יותר מהר מקצב שיקום בעזרת היוגה.

אם דימה היה מתחיל לעשות יוגה בשלב הראשוני של המחלה, ולא בימי תפארתה, היו לו יותר סיכויים להחלמה- אבל זאת לא עובדה.

להמליץ יוגה לחולי סרטן אינו אפשרי, שכן לאדם יכולה להיות גם הקלה וגם החמרה. ומה אם המחלה תחמיר? אגב, לאחר שיחה מגרמניה עם דימה, לא שמעתי ממנו, אני לא יודע איך כל זה נגמר. למרות שניצולים בדרך כלל מגיעים ומבקרים...

היקף וקצב שיקום פסיכוסומאטי דרך היוגה הם תמיד בלתי צפויים, כפי שמעיד למשל סיפור הבא.

פעם אנשים מיחידת עלית הביאו לי חייל לשעבר, בחור צעיר. לפי המראה, היה לו מבנה גוף ובריאות יוצאים מן הכלל. מה שכנראה הציל אותו כאשר חבטו לו עם מחבט בייסבול על ראש. כתוצאה המטומה נרחבת של המוח, שני ניתוחים ותרדמת ממושכת. הרופאים אמרו:
אין אפשרויות...
כאשר הבחור לאחר זמן מה חזר להכרה הרופאים נדהמו:
יש ניסים בעולם! אבל הוא יהיה משותק!
אבל עד מהרה הלוחם התחיל לדבר, ואפילו קם על רגליו. רופאים הרימו את הלסתות פתוחות, ונמנעו מתגובות נוספות. הוא היה מתנדנד בהליכה כמו שיכור ובתנועותו הוא היה דומה לפינוקיו.

אמרתי ביושר למפקדים: האם יוגה תעבוד במקרה זה - אף אחד לא יודע. אתם יכולים לנסות, אבל אין ערבויות. אמנם באופן אישי אני מאוד שמח לראות שלא עוזבים חברים בצרות.

המצב ההתחלתי של החולה היה: בעיות ראיה, תנועות גופו כמו אצל פינוקיו, מאוד לא טבעיות, דיבור מונוטוני, פנים קפואות. למרות כל זאת – חשיבה צלולה. כאשר בנסיבות הללו, האיש הזה מעולם לא היה צריך לשרוד! ואנחנו מתרגלים תנוחות אתו.

הוא תרגל יוגה כמו שצריך כי היה לו הרבה זמן פנוי. כמו כן אמר כי הוא עושה שכיבות שמיכה ומצטער שפשוט לא יכול לרוץ. יעצתי לו, בנוסף לזרוק כדור טניס על הקיר ואז לתפוס אותו לסירוגין עם יד שניה.

לאחר שנה של תרגול, דיבור וראיה השתפרו בצורה ניכרת. בקיצור, המגמה החיובית ניכרה. למרבה הצער, כאשר בום של תא גזע הגיע. חברים ועמיתים לחצו עליו ושלחו אותו לבית החולים, לעבור השתלה. לאחר מכן, מצבו החל להתדרדר, והוא הפסיק לתרגל.

אנחנו מדברים על טיפול, אבל כאשר אדם בריא, צעיר, מאוזן מבחינה רגשית (cycloid syntonic) ילדותו היתה בהירה, תת מודע לא עמוס, למה הוא צריך יוגה?

למעשה, יוגה נותנת לכל אדם את התוצאות הבאות:

1. יכולת (מיומנות) כרצונו "לכבות" תהליך החשיבה, לקבל בעיקבות כך עליה בפרודוקטיביות וכוח המחשבה.

2. המוח משתחרר מעומס המנטאלי, סטייה תפיסתית הופכת להיות המינימאלית, ושלווה פנימית מאפשרת להבחין הרבה אירועים וניואנסים שמוקדם יותר עבור אדם הזה מעולם לא היו קיימים.

3. בתוך תת המודע לא נצבר חומר שלילי מודחק, השחרור של השליליות קורה במשך תרגול יומי.

4. משתנה אופי של פעילות אינטלקטואלית, האיש במופתע מציין כי הוא הפסיק לחשוב. תהליך של חשיבה אשר היה מבוצע בעבר במאמץ נפשי, עובר מתחת לסף של תפיסה. לאחר צבירת מידע על נושא כלשהו הוא כאילו נזרק פנימה, ורק צריך לחכות לתשובה, שבדרך זו או אחרת, "תקפוץ" בצורה שלמה.

5. זו אינדיקציה לכך שאינטראקציה בין הלא מודע לבין התודעה הפכה להיות מושלמת, ומידע תפעולי מעובד עכשיו, לא רק על ידי התודעה של הפרט, אלא על יד קיבולת כולה של הנפש. לפיכך, התוצאות של העבודה הזו הרבה יותר יעילות.

6. קיימת אפשרות של נוכחות מלאה (כשצריך) ברגע זה - כאן ועכשיו.

7 מושגת גמישות פיזית מקסימאלי אפשרית לאדם ספציפי.

8. בריאות ומצב רוח תמיד מצונים, למרות העלייה בגיל.

9. כפועל יוצא של צבירת מצב sattvic תקשורת (כוח) חברתית היא פורה ביותר. במקביל אינטראקציה עם העולם החיצוני לא דרך פעילות אישית, אלא רק על ידי איכות של שלווה פנימית!

תגובת החברה לפעולות שלנו תלויה לא רק במה ואיך אנחנו עושים, אבל במידה רבה על באיזה מצב פסיכו-אמוציונאלי אנו נמצאים, שכן מצב זה הוא אחד הגורמים המרכזיים בקביעת ההצלחה לאירועים שאנו יוזמים.

נבחן כמה היבטים של אינטראקציה בינאישית. דרך העתיקה ביותר אצל יונקים של אינטראקציה -רגשות, היא מערכת האות הראשונית והפעלתה מספקים מבנים הארכאים ביותר של המוח. בתרבות מודרנית הצגת רגשות האדם נמצאים תחת פיקוח הדוק וחזק. רצון להסתירם בקפידה, אינו מבטל את ההשפעה סמויה והחזקה ביותר שלהם. להיפך – ככול שרגשות מדוכאות יותר, כך גדלה השפעתם על ההיבטים הלא מודעים של התנהגות שלנו. בכול תקשורת אחרת (חוץ מערכת אותות שנייה) מעורבת גם הראשונית.

אם דברינו מופנים אל תת התודעה של בן שיחו, נרצה בכך או לא, את הרגשות שלנו משפיעים על תת המודע שלו, השפעה מכרעת על תפיסתו ותגובתו לדברינו.

בדרך כלל, במהלך חילופי תקשורת מילולית מתרחש חילוף לא מודע (זיהום הדדי) של מצבים רגשיים. במיוחד משפיעה חזק על התקשורת הבינאישית רמה גבוהה של "חימום יתר" וה"ערפול" שמלווה אותו. אנשים כאלה נעשים לעתים קרובות גנראטורים של "זיהום" מנטאלי/רגשי או אפילו מגיפות, (נוכל להיזכר, למשל ב ז'אן ד 'ארק). לרוב המכריע של אלה שחיים עם "חימום יתר", ישנו סיכוי זעיר בהצלחה למצוא בן זוג, כי הם נמשכים אוטומטית לאנשים עם מצבים דומים! במקרה זה, אימרה: דייג רואה דייג מרחוק! – מתאימה לחלוטין (הלא מודע, כמו טיל שיוט, מתכוון מכל הספקטרום של הזדמנויות בדיוק אל הדומים לו).

יש לי סטטיסטיקה אישית די גדולה שמאפשרת לי להגיד: בכול התנאים התחלתיים שווים, תוצאות טובות יותר מהתקשורת מקבל מי שיש לו, שלום פנימי יותר גבוה.

כאשר הגוף והנפש מטוהרים על ידי היוגה, מופיעות siddhi (כוחות על)– ההפוך מפריקה. אם הפריקה מסירה את כול השליליות ממערכת אז אינטואיציה פועלת ביותר יעילות.

נפנה שוב לכוח של שלום פנימי (איכות של שלווה פנימית) אשר רוכש המתרגל כתוצאה של תירגול ארוך ונכון. לא ניתן לתאר תוצאות של נוכחותו. נראה כי גדל משקל סגולי שלך, אפילו רק לנוכחות שלך במקום יש השפעה משמעותית על השתלשלות של אירועים ורווחתם של הסובבים. אתה תמיד מקבל את התוצאות הרצויות. אני מדגיש באמת מה אתה שצריך, ולא מה שאתה רוצה! תשוקות וצרכים אמיתיים – אלה הם שני דברים שונים לגמרי, על הרצונות ה"כוח" לא עובד, זה לא תפקידו.

אם האיש שזכה בכוח במהותו הוא מואר, אז ליד כל איש כזה תמיד יש הקלה. אם הוא אפל (נזכר למשל בגורדז"ייב), הסובבים הופכים להיות חומר גלם למילוי רצונותיו. כאשר הכוח מגיע, זה עובד בהתחלה במעגל צר למדי של קרובי משפחה וחברים. אדם כבר לא צריך שום תמיכה, להפך, הוא הופך בעצמו להיות מקור של שלום וחיוביות.

בסוטרה 35 כתוב: "כאשר (היוגי) מתייצב באי אלימות בנוכחותו נעלמת העוינות". כאשר אדם מתרגל יוגה, בטכנולוגיה קלאסית המתוארת בספר זה, הוא לומד להשתמש באהימסה ביחס לגוף של עצמו, וכשזה מגיע לשלמות, מאפיין זה מוקרן על אחרים, הופך לאחד Siddhis (כוחות על).

לסיכום נתאר תרגול מדיטטטיבי של אסאנות, אשר אפשר לעשות למי שלמד להגיע ל CHVN אמיתי.

לאחר שמגיעים להפסקת התרוצצות מנטאלית אנו מפנים את תשומת הלב לנשימה עצמה, והיא מתחילה להשתנות, הופכת להיות בהדרגהתיות קלה יותר, קצרה יותר (שטוחה), נדירה יותר. נוצר קצב חדש: שאיפה עדינה וקצרה, ונשיפה מעט ארוכה ויותר נשמעת, ואז הפסקה. קצב זה של הנשימה משתרע על התרגול כולו ברציפות ובאופן אוטומטי, כמו חרוזים.

אם שרירי הבטן רפויים לחלוטין (חוץ מתנוחות שבהן הם מופעלים). מהר מאוד ההכרה מתפשטת, הוא הופכת להיות חד ממדית, לוכדת רק קול של נשימה - לשאוף לנשוף, להשהות, לשאוף, לנשוף, הפסקה... המעברים בין תנוחה לתנוחה אוטומטית הופכים להיות איטיים וזורמים.

יש לשנות אסאנות אחרי מחזור שלם של נשימה: למשל - שאיפה ובעת הנשיפה –כפוף קדימה (טוויסט, דחיפה וכ"ו) או נשיפה ובשאיפה כיפוף אחורה. ואז כאשר נכנסים לאסאנה, מחדשים לשחרר את הגוף, והנשימה מיד חוזרת לקצב קודם – שאיפה, נשיפה - הפסקה... כך היא נשארת קטנה, נדירה, קלה, אם כי תלוי במורכבות של התנוחה, או כמות של שרירים המופעלים, קצב הנשימה ועומקה עשויים להשתנות מעט. אולם קלות וטבעיות של הנשימה והתנוחה יישארו ללא שינוי.

עם ביצועים כזה שקט הנמטאלי/ריגשי אינו מופרע, והנשימה לא משתנה, כאילו אתם לא עושים כלום! אם תקשיבו לנשימה הספונטנית היא נשמעת בשאיפה "סו" ובנשימה ארוכה טיפה - כמו "Aham". כתוצאה מכך, נשימה הופכת להיות מנטרה טבעית "סו – Aham " שגוף חוזר עליה באופן עצמאי.

חזרה רצופה על המנטרות זאת נקראת-Japa. כאשר המנטרה חוזרת על עצמה באופן ספונטני – זוהי מדיטציה Adzhapa-Japa אשר במקרה זה בא לידי ביטוי במהלך תרגול האסאנות. מנטרה זו צריכים לשמוע ברציפות בתנוחות עצמן וגם בפסקות ביניהם.

כאשר דפוס הנשימה זה מתחיל להשתנות או ההכרה מתחילה לחזור למצב הרגיל- זהו סימן להפסיק תרגול. פרקטיקה של אסאנות המבוצעת בדרך זו יוצרת מצב הנקרא-santosha (שביעות רצון). ביוגה סוטרה של פטנג'לי אנו קוראים (49) "כאשר אתה נמצא בה (אסאנה מתרגלים) פראנאיאמה..."

ברור, במקרה זה, השינוי עצמו של הנשימה הוא פראניאמה ספונטאנית! כתוצאה מכך, הגישה הקלאסית מובילה לכך שאסאנות מבוצעות לא רק בשילוב עם פראניאמה, אבל גם במצב מדיטטיבי. זה מראה שההיבטים המעשיים של היוגה סוטרות המתוארים אצל פטנג'אלי, בהחלט לא מיושנים, להפך, הם מספקים הזדמנויות בלתי מוגבלות לשיפור עצמי!

2006/10/10 - 2007/01/09 Hammamet - Langkawi - קואלה לומפור, מוסקבה, 2010/12/20 - מוסקבה